קול הרמז מועד· רבי משה זכות
עירובין · פרק ט משנה ב
חצר גדולה. מפרק קמא (ט,ב) נראה דגרסינן חצר קטנה שנפרצה לגדולה: שנפרצה. במכילתין (שם) מוקמינן למתניתין בנכנסים כתלי קטנה לגדולה וכו'. עיין בב"י (ד"ה חצר קטנה) סי' שע"ד, ובודאי אישתמיט
לר"ב ולתי"ט:
תי"ט ד"ה גג גדול וכו' - אלא שלא וכו'. לא ידעתי איך יאמר שלא פירש בהדיא, שהרי כתב כמעקה שסביב הגגות, ואדרבה יותר נכון לומר שבסתם גגות דיש להם מעקה עסקינן, חדא דהכי סתמא דמלתא לקיים מצות ה', ועוד דאי סתם גגות לית להו מעקה לא הוי צריך לדמויי לחצר דממילא הוה ידעינן דאמרינן גוד אסיק, אלא משום דסתם גגות יש להם מעקה אצטריך דמויי החצר לומר דבעינן היכר מחיצות לאפוקי הגג בולט, כדכתב הרא"ש (סי' ב) והזכירו התי"ט:
ד"ה וחכ"א וכו' - קא מודית לן וכו'. זהו לשון הגמרא (צד,א), ומינה מוכח דרבי אליעזר כבר קדם לגלות סברתו, דאי לא תימא הכי מאי לישנא דמודית, וכנראה בדברי התוס' (צג,ב ד"ה חייב דברי רבי אליעזר) וז"ל, והכי קמהדרי ליה רבנן אי אתה מודה וכו'. קמהדרי דייקא. ונראה לי דלישנא דמתוכה גם כן משמע מקום המחיצה, על דרך שכתב הרא"ש (סי' ג) בזו הסוגיא לענין הגהה שמצא בהרי"ף, וכתב דמקום המחיצה קרי ליה תוכה דלגבי רשות הרבים קרי ליה תוכה. אבל ודאי דאינו כל כך מבואר, ולכן אמר הגמרא דמשום רבנן נקט רבינו הקדוש או מי שסידר אותה משנה, מתוכה, וטעמא כיון דגם תוכה משמע מקום המחיצה, ולעולם דברי רבי אליעזר קדים, ורבנן מהדרין ליה אי אתה מודה. והשתא קשה אמאי לא נקטי רשות היחיד כדנקט רבי אליעזר, ותירצו התוס' בדבור הנז"ל וז"ל, והא דשבקי רבנן רשות היחיד כדנקט רבי אליעזר ונקטי רשות הרבים משום דרבי אליעזר דיבר על מקום מחיצה שיהא רשות הרבים, וקאמר שאם הוציא מתוך החצר שהיא רשות היחיד למקום מחיצה חייב, אבל לרבנן דמיירי במוציא ומכניס לתוכו ממש, ואפילו כשנפלו כל מחיצותיה נקטי רשות הרבים שאצלה הנזכר במשנה, ולא רצו למינקט שאם הוציא מתוכה לחצר שאצלה משום דלא נזכר במשנתנו, שהיה חצר אצלה. אי נמי להכי נקטי רשות הרבים להוכיח שתוכה [נ"ל דמתוכה] חלוק הרבה מרשות הרבים, שאם לא היה חלוק הרבה היה מותר להכניס מרשות הרבים לתוכה, אבל במה שפטור המוציא מרשות היחיד לתוכה אין להוכיח שחלוק הרבה דאפילו אין חלוק אלא מעט מרשות הרבים פטור המוציא מרשות היחיד לתוכה, כיון שאין רשות הרבים ממש, ע"כ: