אור ברסלב
קול הרמז מועד עירובין › פרק ז משנה י

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

עירובין · פרק ז משנה י

פרק ז משנה ט

ככר הוא עירוב. פי' דוקא בככר הוא דהוי עירוב גמור דאין חילוק בין זה לזה, מה שאין כן אם יביא זה ככר וזה פרוסה דמנכר חלק זה וחלק זה. ואי נמי ר"ל הוא עירוב ותווך שלום, שמערבים ומיוחדים בלבם. ואחר כך רמז דין אחר, דאפילו מאפה סאה שפרסו ממנו פרוסה לחלה, דהו"א דלא מקרי חסרון זהו תיקונה, קמ"ל דאפילו הכי אין מערבים בה, והכי קאמר בגמרא. והוסיף מלת והוא, לרמוז דין אחר, דמכל מקום דאם חיבר שתי הפרוסות ולא מינכר חיבורה, מערבים בה ואי מינכר לא, והיינו היא ר"ל שניכר שהיא פרוסה, דאי אמר ככר פרוסה הו"א אף על גב דחיברה ולא ניכר פריסתה, קמ"ל והיא פרוסה, פי' דבהדיא ניכר פריסתה: הרע"ב ד"ה בכל וכו'. ולפי זה מלת בכל לא תתפרש כדריש פ"ג, אלא בכל פי' בין שלימה בין פרוסה, וכן פי' רש"י (פא,א ד"ה אלא), דרבי אליעזר פליג ארבי יהושע דאמר פרוסה לא קמ"ל בכל, ע"כ. ובזה מיישב בגמרא דאין משנה זו שנויה פעמים, דהכא אתא לדבר אחר שלא נשנה בריש פ"ג, ואם כן מערבים שבכאן בחצירות דוקא ולא בתחומין (וכן כתב הרמב"ם בפירושו עיי"ש), דהתם מותר בפרוסה, ולא פליג רבי יהושע ואפילו המזכה לרבים כדלקמן ריש פ"ח מותר בפרוסה, וכדכתב שו"ע סי' שס"ו ס"ז. ולא ידעתי מאי קאמר הר"ב דאיירי בתחומים, אם לא נאמר דר"ל ההיא דריש פ"ג, והכי משמע לישנא דומיהו דקאמר, פי' לעיל איירי דוקא בתחומין, מיהו הכא דוקא בחצר, אבל קיצר הרבה בלשונו, וגם בפירוש הרמב"ם תמצא דמלת בכל דהכא היא לכלול שלימה ופרוסה: ד"ה ככר וכו' - מערבין בו לבדו וכו'. לא ידעתי היכן מצא שהרמב"ם פירש כן, בפירושו כתב וז"ל, ורבי יהושע אומר כי עירובי חצירות לא יספיק בשום פנים אלא בשלימה ואפילו תהיה שיעור מועט וכו', ע"כ. ומנא ליה להר"ב שר"ל לכל בני החצר בככר באיסר לבד ושלא יצטרך ככר אחד לכל אחד ואחד, כמו שכתב עליו הרב המגיד פ"א הט"ז, שאמר בפירוש כי צריך ככר באיסר לכל אחד, והכי מסתברא, ואין לומר שגבו קמח מכל בעל הבית, כי השיעור קטן לעשות כך:

תי"ט ד"ה ככר וכו' - דהוי ליה למנקט וכו'. ולי נראה דלא הוי מצי למנקט הכי, לפי מאי דקאמר לעיל פ"ו מ"ה מלשון הרמב"ם, שהרי אין התינוקות מכירים מה נעשה במבוי, ואם כן איך היה יכול לומר, ולא אמרו לערב במבוי אלא כדי שלא לשתכח את התינוקות, כיון דהתינוקות לא משגיחין כלל במבוי:

ערוב תחומין וכו'. צ"ל מבואות, דהתם בדמ"ו ע"ב פי' רש"י (בתוס' ד"ה שלא), דשיתוף מבואות הוי משום שכחה, אבל עיקר עירוב בתחומין הוא:

אלא מלתא וכו'. האי מלתא לאו מלתא היא, חדא דהעיקר חסר והוא שצריך עירוב אחר לשיתוף דלא הוזכר בשום מקום. ועוד דמאי שייטיה דהאי עניינא לגבי פלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע. ועוד דמפירוש הרמב"ם מוכח דאינו בפני עצמו, שכתב דזה העיקר שזכר דשלא לשכח את התינוקות הוא אמת, דקשה דמנ"ל לאמת עיקר זה, וכי כל עיקרי המשנה אינם אמת, אלא ודאי דכוונתו כמו שפירש הר"ב במשנה ט' כשאמר ואף על גב דטעמא וכו', וז"ש הרמב"ם אתה דע שהעיקר אמת אבל אין הלכה כרבי יהושע. ומזל"ן דהרמב"ם מפרש דרבי אליעזר פליג אדרבי יהושע וסבר דעירוב ושיתוף שוים כגרוגרת אלא דחלוקים בדין השיור, דבשיורי עירוב מקילינן מן הטעם דהוא משום גזרה שלא לשכח, ומשום הכי דייק רבי יהושע ונקט דוקא עירוב, וכעין דכתב התי"ט לעיל מ"ט ד"ה ולא אמרו. ובהא ניחא למצוא טעם למה דלא פסק הרמב"ם כרבי יוסי דמיקל ונמוקו עמו, משום דמסתמא פליג רבי יהושע עליה, דכיון דרוצה פת שלימה לא יודה בשיור, ונמצא רבי יוסי מיקל בחדא בשיורי ומחמיר בעיקר העירוב דבעי גרוגרת, ורבי יהושע נמי מיקל דלא בעי גרוגרת ומחמיר דבעי שלם, ופסק כוותיה בחצרות, וכתנא דמ"ח בשיתוף:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה