אור ברסלב
קול הרמז מועד עירובין › פרק ו משנה ב

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

עירובין · פרק ו משנה ב

פרק ו משנה א

הרע"ב ד"ה מעשה בצדוקי וכו'. ש"ס (סח,ב), דפריך דצדוקי מאן דכר שמיה, ופי' רש"י מי קאמר תנא קמא דבעי למיגר דפליג רבן

גמליאל ואמר דיכול לבטל, ע"כ. וקשה לי דהא תנא קמא קאמר או עם מי שאינו מודה בעירוב, דבכללו נכלל הצדוקי, וכדכתב הר"ב לעיל פ"ג מ"ב. וי"ל דמשמע לגמרא דמי שאינו מודה בעירוב, ר"ל דאומר כן בפה מלא, או דאנן סהדי על כך. והיינו כותי דמצאו להו דמות יונה או דסבר דגירי אריות הם, אבל צדוקי לא יאמר כן בפירוש משום דמתייראים מהפרושין, כדאמרינן בפרק בנות כותים (נדה לג,ב). ועוד דמעיקרא ישראל איהו ולא מיתרע חזקתיה עד דעביד בפרהסיא. ועוד י"ל דאיברא דבמי שאינו מודה בערוב יכול לכלול צדוקי, אבל כיון דבעי תנא למיתני פלוגתא דרבן גמליאל דאיהו דוקא בצדוקי, לא הו"ל למכלליה בלשון הכולל, והו"ל למימר צדוקי באפיה נפשיה, ודו"ק:

ד"ה ורבי יהודה וכו' - עד שלא יצא היום וכו'. ונראה לי לא יוציא שהוא מההפעיל, י"ל דמצינו דכוותה בתורה כמו (מלכ"ב ד,לא) לא הקיץ הנער. והאמירה בשם, אשר תשים, וזולתם, שאף על פי שהם מההפעיל משמשין ללשון הקל:

תי"ט ד"ה והוציאו וכו' - כ"כ רבינו יונתן וכו'. וא"ת יוציאו מבעוד יום את הכלים ויחזיקו בחצר, ולמה להם להמתין עד שיקדש היום כדי שיצטרכו אחר כך למהר ולהקדים. כבר תירץ הר"ר יונתן ואמר דזו החזקה בעינן משיקדש היום, דחזקה מבעוד יום לא מוכחא מילתא:

לעיל סוף פ"ב וכו'. הכא שאני דהאי תנא קמא הוא רבי מאיר, דאיהו אמר לקמן (מ"ד), בין בשוגג בין במזיד:

ד"ה רבי יהודה אומר וכו' - כשיוציא וכו'. פי' וצדוקי כישראל הוא, ובברייתא (סט,א), דתני עד שלא תחשך, משמע דכעכו"ם הוא ולכן הצריכם לעשות כל צרכם מבעוד יום, ומשני וכו'. דע דיש תירוץ אחר בגמרא (שם), דברייתא מיירי במומר לשבתות בפרהסיא והרי הוא כעכו"ם, ומתניתין במומר בצנעה, והרא"ש (סי' יג) כתב שהוא עיקר, דלא צריכים להגיה המשנה. אבל הר"ב תפס תירוץ הראשון וכהרמב"ם בפירושו, שנראה לו יותר נכון לתרץ הברייתא והמשנה בלתי חילוק עניינים, אך בכסף משנה (פ"ב הט"ז) לענין פסק הלכה, אזיל ליה לפי התירוץ השני:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה