קול הרמז מועד· רבי משה זכות
עירובין · פרק ה משנה ז
חוץ לתחום. האי חוץ לתחום ר"ל חוץ לעיבור של עיר וכדפירש הר"ב, וכן נראה דמפרשו הרמב"ם, דאינו ר"ל חוץ לאלפים אלא חוץ לעיבור של עיר הנזכר קודם. ועוד י"ל דחוץ לתחום לא מיירי באותו הצד שאצל העיר שמניח שם העירוב, אלא מיירי כלפי הצד שכלה בו התחום, ור"ל שמניחו באופן שיאריך תחומו יותר ממה שהיה לו בלי עירוב, ועכשיו שמניח (ד"מ)[דרך משל] לסוף חמשים אמה מן העיר מתרחק אז תחומו חמשים אמה דחוץ לתחום שהיה לו מקודם:
אפילו אמה אחת. הרי"ף והרא"ש ל"ג אפילו אמה אחת, וכן משמע מדבריהם דל"ג ליה משום דמפרשי האי דנשכר ומפסיד כפירוש
הר"ב באלף אמה, ומינה דגם הר"ב ל"ג, דאי לא תימא הכי אמאי נקטי לה באלף אמה ולא פירשוהו באמה אחת. ולמאן דגרסי לה קמ"ל דאפילו אמה חוץ לעיבור עדיף חיליה להחשיב כל העיר כארבע אמות אם העיר פחותה מאלפים שנבלעות בתוך התחום. ולהר"ר יונתן עדיפא, דסבירא ליה לא נחשבה העיר כלל מן החשבון, וכדכתב התי"ט בסמוך:
הרע"ב ד"ה לא וכו' - שהרי בלא עירוב וכו'. פירש כן משום דולא כלום משמע כדלעיל פ"ד מ"ז, דאינו יכול להלך עד המקום שרצה
בעיבורו, דהיינו אלפים אמה ממקום רגליו, אלא לא יזוז ממקומו, אבל הכא ר"ל לא מועיל ולא מזיק דבלאו הכי הולך עד אלפים משם. ולענ"ד יותר נכון לפרש לא עשה כלום שם בסוף התחום, ר"ל שהמניח עירובו בשדה אין לו אלא שני אלפים לכל רוח ברוחב ארבע אמות, ועוד ארבע טבלאות דאלפים על אלפים בקרנות, ועיין בהר"ר יונתן. אבל מי שמניח עירוב בעיבור כאילו לא עירב, ויש לו תחום נגד כל מדת העיר ברוחב, וגם הטבלאות דאלפים על אלפים בקרנות, כדתנן לעיל פ"ד מ"ח. ואולי שלזה כיון הר"ב במ"ש וכל העיר (לעיבור)[עם עיבורה] נחשבים לו כארבע אמות, ור"ל שיכול לילך בכל רחבה, וארכה של העיר היא ארוכה יותר מאלפים, ולא נאמר שתכלה מדתו בחצי העיר:
תי"ט ד"ה מותר וכו' - ולא דמי לדתנן בפ"ד וכו'. עיין מה שכתבתי שם שהוא מעין מה שכתב כאן הר"ר יונתן, דמשום פשיעה מטו בה התם, אבל הכא שליחא הוא דעוית. ולפי זה נקט לבנו לרבותא, דאפילו לבנו מצי אמר לתקוני שדרתיך: