קול הרמז מועד· רבי משה זכות
עירובין · פרק ד משנה ט
אמר רבי מאיר. אין להקשות דהכא רבי מאיר חלקו בין עני לעשיר וגבי דמאי מערבין בו הכל בשוה מגו דאי בעי מפקר נכסיה וכו' כדריש פ"א דדמאי, דהתם איכא טעמא דרוב עמי הארץ מעשרים הם. ואין לומר דהכא שאני דלרבי מאיר עיקר עירוב בפת ואם תקיל על העשיר בטלת עירוב בפת, דהכי נמי משכחת לה טובא דכמה עשירים לא לבעו למטרח ולמיזל ויערבו בפת:
הרע"ב ד"ה זהו וכו' - שהוא בדרך וכו'. ואומר שביתתי במקומי דקנה שביתה במקום. ויש לדקדק איך שייך בזה לשון מערב, תינח בסתם עירוב שר"ל שמערב שני תחומין, וכדכתב התי"ט לעיל ריש פ"ג. וי"ל דמי שאינו קונה שביתה אין לו אלא ארבע אמות, ומי שקונה שביתה יש לו אלפים אמה וארבע אמות, היינו עירוב תחום ארבע אמות ואלפים אמה: אבל עשיר וכו'. פי' רש"י (מט,ב במתני'), שהוא כל איש היושב בביתו, שאף על פי שמכיר אילן או גדר אינו יכול לומר שביתתי במקום פלוני: תי"ט ד"ה וזו היא וכו' - ודוחק וכו'. הלכה רווחת היא שהרי מסתמא הר"ב אזיל לשיטתיה דרש"י (במתני'), דבעי תרי מילי בא בדרך ואין לו פת, וכדדייק הב"י אליביה ססי' ת"ט (ד"ה ומ"ש ודוקא), דכתב רש"י, כגון זה שבא בדרך ואין עמו פת, הוא לשון הר"ב גופיה. ומאי דכתב התי"ט, ועוד דאם כן וכו', אין זו קשיא די"ל דנטר ליה עד הכא בפלוגתא דרבי מאיר ורבי יהודה. אי נמי דסתם בא בדרך כשהוא סמוך לביתו מסתמא אין לו פת שחושב לבוא לביתו לערב. וזהו דיוק לשון הר"ב בד"ה ורבי יהודה וכו', אלא אם כן הוא עני או בא בדרך שאין עמו פת, שכאן לא כתב ואין עמו כדכתב בריש פ' דמתניתין: