אור ברסלב
קול הרמז מועד עירובין › פרק ד משנה ז

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

עירובין · פרק ד משנה ז

פרק ד משנה ו

מי שבא. דוקא לבא בדרך התירו ולא ליושב בעיר, טור ססי' ת"ט: וחשכה לו. הא דרש"י גריס הכי, לאפוקי נ"א והיה ירא שמא תחשך (עי' בשינויי נוסחאות). דאם כן תליא בדידיה שהוא ירא כך שמא יש לו שהות להגיע, ואם כן נחייביה שילך שמא יגיע לבדו, ולכך תני וחשכה לו, כלומר ודאי יחשך קודם שיגיע לביתו, ולכן התירו לו מפני דוחקו, וכדכתב התי"ט בסמוך:

הרע"ב ד"ה לא וכו' - וה"מ וכו'. לשיטתיה דרש"י (מט,ב ד"ה לא אמר) אזיל, דפירש דחילוק זה אליבא דרב הוא, אבל שאר הפוסקים סברו דהוא אליבא דשמואל, ועיין בב"י (ססי' תט ד"ה ומ"ש ואם כולה): כשיש תחתיו וכו'. וקשה לפלוג ולתני בדידה במה דברים אמורים כשיש תחתיו שמונה אמות אבל אם יש שבע אמות וכו'. וי"ל דבמאי דתני בעיקרו נכלל גם אהא דשבע אמות, שהרי דאמה האמצעית המסויימת היא נגד העיקר ואצלו:

תי"ט ד"ה לא אמר כלום וכו'. ולי נראה דשאני התם (פ"ג מ"ד), שעשה את שלו שבשעת הנחת עירובו היה כהוגן ומאי הוה ליה למעבד,

אבל הכא דלא סיים מקום שביתתו ולא היה בדעתו לשבות במקום שהוא עומד, איהו דאפסיד אנפשיה כיון דלא פירש מקום מסויים. ועוד דהתם מספקא לן דלמא דתגלגל אחר שחשכה ולמה נחמיר עליו כל כך שלא יזוז ממקומו, דאם כן הוה ליה סברא רחוקה מרבי יוסי ורבי שמעון דמכשירין לגמרי בספק עירוב מסברא דהעמד דבר על חזקתו. אחר כתבי זה מצאתי דוגמא לחילוקי בדברי הר"ר יונתן בפ"ה מ"ז:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה