קול הרמז מועד· רבי משה זכות
עירובין · פרק ג משנה ג
תי"ט ד"ה נתנו בבור וכו'. י"ל דודאי ענין הבור מיירי שלא שבת דוקא סמוך לשפתו ממש, דאם כן הו"ל מוציא מרשות היחיד לרשות
היחיד, שהרי בור הוא רשות היחיד וגם מקום השביתה הוא כרשות היחיד, דקיימא לן הנותן עירובו נותן לו ארבע אמות, ואם כן הוה ליה כרשות היחיד. וצריך לומר דאינו סמוך לבור ממש אלא שרחוק יותר מארבע אמות מהבור, ואז סמוך לבור הוי כרמלית ממש, ועיין בתוס' (לה,ב ד"ה אי למעלה), דאין רגילות לשבות באילן אלא בעיקרו, ולפי זה לא פליגי באילן דאין רגילות שישבות רחוק מן האילן: