קול הרמז מועד· רבי משה זכות
סוכה · פרק א משנה א
פתיחה:
תי"ט ד"ה כתב הרמב"ם וכו' - ר"ל סוכה וכו'. פי' שצריך לעשותן קודם יום טוב ולכן הקדימה למסכת יום טוב. ואולי רמז לן קרא למנהג הוותיקים שתכף במוצאי יום הכיפורים עסקי בסוכה:
דיני (דטומאה)[העומר] וכו'. וא"ת ולמה לא שנאם בפסחים כמו ששנו ניסוך המים במכילתין. וי"ל משום דבעי למתנייהו בהדי שתי הלחם, דתמיד הם סמוכים במשנה (מנחות פ"ו מ"ז, פ"י מ"ב ועוד), העומר ושתי הלחם. ועוד דשייכי אהדדי, דעומר היה מתיר במדינה ושתי הלחם במקדש, כדתנן פ"י דמנחות מ"ו, ונסוך המים שוה לסוכה כדלקמן ריש פ"ד, סוכה ונסוך המים שבעה, ולהכי בא בכאן:
משנה א:
סוכה שהיא. היינו שחללה יותר מעשרים. ובהכי מתניתין דייקא שהיא גבוהה למעלה, שר"ל שהסכך הוא למעלה מעשרים ויותר, והיינו גבוהה למעלה. ואחר כך ראיתיו בהר"ן (ד"ה סוכה), ומסיים דאי לא וכו' שהיא גבוהה מעשרים, ע"כ. ובייתורא דמלת שהיא נראה דרמיז לגבוהה מעשרים ומיעטה במאי דלאו אורחא למעט כגון בכרים וכסתות, והיינו שהיא גבוהה, כלומר היא בגופה גבוהה מעשרים ואף על גב דמיעטה: ושאין לה שלש דפנות. אף על גב דבשתים וטפח כשרה, נקט שלש
משום דתנא אקרא קאי, דאי לאו הלכתא הוה צריך שלש שלמים.
ובהכי איכא קצת טעמא למאי דלא תני תנא שיעורא דשבעה על שבעה, והיינו משום דלית ליה עיקרא בקרא אלא מהלכתא גמרינן לה, אבל דבגבוהה איכא קרא דוסכות על הכפורת. וכן דשלש דפנות ודחמתה מרובה האי פשיטא מכולהו, דאם לא כן לאו סוכה היא דאינה מסככת ומגינה, ממשמעות שם סוכה משתמע הכי:
מתחלת השנה כשרה. כתבו התוס' (ט,א ד"ה ואם), דאפילו לא נפקא מינה אלא לבית שמאי לא שייך לאקשויי טעמא דבית שמאי אתא
לאשמועינן אלא היכא דפליגי תנאי אליבא דבית שמאי ובית הלל יש לו לתנא לפרש במה נחלקו. וזה כתבתי משום דהוא כלל גדול לכל דה"ג, ועיין מה שכתבתי בריש פ"ג דפאה. אבל לפרטות מתניתין כתבו עוד התוס' (שם ד"ה סוכה) משם הירושלמי, דאף על גב דבית הלל מכשירין בסוכה ישנה מכל מקום צריך לחדש בה דבר, וכן פסק בשו"ע סי' תרל"ו. והשתא סיפא אשמועינן דאם עשאה לשם חג כשרה בלי חידוש דבר, ואתי שפיר לבית הלל. ובהכי אתי שפיר דקפיד תנא לפרושי ואיזו היא וכו', כלומר דוקא בזו נחלקו לאפוקי אם עשאה תוך שלשים אפילו בסתם מודו בית שמאי דכשרה וכדכתב הר"ב, ומינה דלבית הלל אין צריך לחדש בה דבר, אבל קודם שלשים לא מבעיא שעשאה בהדיא שלא לשם חג אלא אפילו בסתם צריכה חידוש, והיינו דקתני כל שעשאה, ר"ל בין שלא לשם חג בין בסתם:
תי"ט ד"ה בית שמאי פוסלין וכו' - סוכות תעשה לחג וכו'. כן פי' רש"י (ט,א ד"ה חג הסוכות). ולעד"נ דלא צרכינן לסרס המקרא, והכי פי' דאם סוכות ישנות מותרות אם כן לא מקרי האי חג חג הסוכות דוקא שבעת ימים דהא איכא שאר יומי דקדמי, ועיקר ילפותייהו משבעה ימים שיהיו בעצם ימי סוכה. והשתא ניחא דבית הלל מפקי לשבעה ימים לעושין סוכה בכל אחד מהן כגון לחולו של מועד, ודו"ק: