קול הרמז מועד· רבי משה זכות
מגילה · פרק ג משנה א
לוקחין תיבה. הוא הדין דלוקחין בית המדרש שקדושתו גדולה משל בית הכנסת, כדאמרינן בגמרא (כז,א), וכתבו הטור ריש סי' קנ"ג. והא דלא תנייה הכא נראה דלא איירי אלא במילי דרבים דשייכי להו אבל בית המדרש אפילו דיחיד קדיש מבית הכנסת, כדמוכחא מהא דאמרינן (ברכות ח,א), דעדיף למצלי במדרש מבית הכנסת, וכמו שכתוב בסי' צ' בטור ובב"י:
הרע"ב ד"ה רחובה וכו' - על סתם מתניתין וכו'. פי' דאמרינן בגמרא (כו,א), דמתניתין רבי מנחם בר יוסי סתימתאה אבל חכמים פליגי עליה:
תי"ט ד"ה בני וכו' - דמעלין בקודש וכו'. הוצרך לטעם זה משום דתחילה היה לו לאשמועינן איסור:
ד"ה בדמיו וכו' - קרינן במפיק וכו'. וכן עיקר, דבהדיא אמרינן בגמרא (כו,א), דלחכמים הרחוב אין בו משום קדושה:
ד"ה אבל וכו' - וקשיא לי וכו'. נראה לי לומר דמסתמא דעתם לעילויא דהיינו לבנות בית הכנסת אחר גדול מהראשון, דמן הסתם נמכר על ידי שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר שבזה הענין מותר לכתחלה, וכבר הקדים הרמב"ם לכתוב דין זה, ולכן כתב (הל' תפילה פי"א הי"ז), בית הכנסת שלהם, כלומר דשליטי ביה, וכל שכן לפי מה שכתב המרדכי בשם ראבי"ה דכל שהוא דבר נגלה אף שלא יהיה במעמד אנשי העיר מותר בכל שינוי ואין לך מילתא דעבידא לגילויי כמכירת בית הכנסת, אבל מאי דמסיק התי"ט להתיר הוא נגד גדולי הפוסקים הרי"ף והמאור והרמב"ן והרשב"א והר"ן והריב"ש, וכמו שכתב בעל כנסת הגדולה, ועיין בהר"ן שיישב מתניתין דלעולם רישא דוקא עיי"ש. ובהכי אתי שפיר מאי דהתחיל בבבא בהיתר שבזה הויא לה סיפא בדיוקא דרישא להכא עדיף טפי: