קול הרמז מועד· רבי משה זכות
יומא · פרק ג משנה ח
הרע"ב ד"ה ראשו וכו' - אלא שמא יטיל וכו'. ובמדרש אמרו שלעולם לא הטיל גללים, אלא דאין סומכין על הנס:
תי"ט ד"ה אנא וכו' - אולי אכפרה וכו'. נלע"ד דעיקר ראיית הגמרא (לז,א), היא לאנא ה' עויתי דאיו לו כמעט הבנה, דתינח אנא ה' כפר ר"ל אוחילה שתכפר, אבל אוחילה ה' עויתי מה ר"ל, לכך מייתי אנא חטא שהוא ממש דכוותיה:
ד"ה עויתי וכו'. י"ל דחששו אם יפרשו בכאן שמא סלקא דעתך אמינא בפלוגתא דרבנן אדרבי מאיר (לו,ב), דוקא ביחיד או דוקא ברבים, ויש סברות לזה, משום הכי לא פירש בכאן דאיירי ביחיד, ולא בפעם שלישית אלא השניה דמתודה ואומר אני וביתי ובני אהרן שהוא יחיד ורבים, אבל גמרא דידן לא חש אטעותא ומשום הכי מייתי ליה אמתניתין דהכא: