אור ברסלב
קול הרמז מועד יומא › פרק ג משנה א

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

יומא · פרק ג משנה א

פרק ב משנה ז

מתתיה בן שמואל אומר האיר וכו'. וכיון דמסתמא כשהאיר מזרח כולו היה מגיע האור לחברון, אלא דשואלין לו כך להזכיר זכות אבות. לכך לא תני תנא אמר לו עד שבחברון. ובגמרא (כח,ב) מפרשינן ליה בד"א שאותו שעל הגג הוא המשיב לעומדין למטה ששאלוהו האיר פני כל המזרח ואמר עד שבחברון ושלמטה אומר הן, כלומר כך אני שואל. ולא ידעתי למה השמיטו הר"ב כיון דהגמרא אומרת דמשתמע לתרי אנפי. ואולי ששניהם אמת שפעם היה כך ופעם היה כך שהכל עולה לטעם אחד. וא"ת להך לישנא בתרא למה לא נפרש דאותן שלמטה שואלין הכל אם האיר עד חברון ושעל הגג משיב הן. וי"ל דבשלמא זמן הארת פני המזרח היה יכול לשערו בדעתו אותו ששואל אבל עד שבחברון שהוא זמן קצר אין בידו לשערו. ועוד דת"ק אמר ששנים הם האומרים האחד הממונה והשני

המשיב, ושתי האמירות נמשכות לדברי מתתיה בן שמואל, ועוד מוסיף אמירה שלשית והיינו הוא אומר הן. והתוס' במנחות ד"ק ע"א (ד"ה מתתיא) פי' כמו שהקשינו וז"ל, וכשהוא שואל אם הגיע זמן אומר לאותו שעולה על הגג אמור אם האיר פני כל המזרח עד שבחברון והוא אומר לו הן, ע"כ. ושמא שאמרו כללות טעם הענין ולא דקדקו במלות:

עד שבחברון. לא תני עד חברון אלא עד שבחברון, לרמוז לאבות השוכבים בחברון:

תי"ט ד"ה מתתיה וכו'. בלאו הכי מן הגמרא (כח,ב) מוכח דהלכה כוותיה, מדשקלינן וטרינן לפרושי מילתיה. ועוד מדתני (מ"ב), למה הוצרכו לכך, נראה שלא היה די בברקאי אלא עד שידעו בלי ספק שהוא יום, וזה כשיתפשט האור על פני הארץ שזה סימן לאור היום:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה