אור ברסלב
קול הרמז מועד יומא › פרק א משנה א

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

יומא · פרק א משנה א

יומא

פתיחה:

תי"ט - כתב הרמב"ם וכו'. מזל"ן בטעם סמיכות המסכתות, שבשקלים נאמר, (שמות ל,טז) לכפר על נפשותיכם, מפני שהם לקנות קרבנות צבור והקרבנות לכפרה באים, וכדפי' רש"י בכי תשא, והשתא סמיך להו כפרה אחרת של יום הכפורים דעיצומו של יום מכפר, ולכן נקרא יומא, לרמז זה לומר שאינה באה מצד השקלים אלא מעיצומו של יום:

משנה א:

פלהדרין. פי' הרמב"ם במשנה ג', ר"ל עניינו בית המחשבים ר"ל פוסקים השערים וכו':

ומתקינין. פי' גם הוא בהפרשה ככהן גדול, וזה למצוה מן המובחר אבל לא שישב עמו בלשכתו, כך מוכח בירושלמי (ד"ד ע"ב), וטעמא

משום איבה. וקרוב לשמוע שהיו נמלכין עם הכהן גדול להתקין הכהן שהוא יתרצה בו שלא יהיה שונאו, והיינו ומתקינים לו כלומר לדעתו, כדתני גבי אשה, וטעמא דלא ליחלש דעתיה. אחר כך באו לידי חידושי הריטב"א ז"ל וכתב, דלא היה צריך הפרשה הכהן אחר. ולא ידעתי למה לא נעביד לכתחילה היותר טוב. ועוד דאם כן מאי בעי בירושלמי (שם), אי מייחדים אותו עמו, ומשני דלא מייחדין משום איבה, משמע בהדיא דהפרשה מיהא הויא, והיה ראוי שיהיה עמו במחיצתו אי לאו טעמא דאיבה, ואפילו לתנא דמייתי ריש פ"ד (לט,א), דתניא למה סגן (ממונה)[מימינו] שאם אירע פיסול בכהן גדול נכנס סגן ומשמש תחתיו, והקשה הריטב"א בשם התוס' [ישנים], דבבית ראשון שהיה שם משוח מלחמה למה ישמש הסגן תחתיו שיותר נכון שיכנס משוח מלחמה במקומו דדמי ליה בהרבה דברים כדאיתא בהוריות, ותירץ דהיא הנותנת דהוי ליה צד איבה אבל הסגן הוא הממונה לעבודתו. והשתא דייקא מתניתין דתנן כהן אחר, כלומר לא דומה לו, והיינו נמי מתקינין לו פי' להפיס דעתו:

תי"ט ד"ה שבעת וכו' - וכן הביאו וכו'. מכל מקום היכא דאיכא למדרש דרשינן, דהכא ובפרה (פ"ג מ"א), מדוייקת הקדמת הזמן, כי כן קדם בפסוק ענין ההפרשה בהם לצוויים, שהרי מצות ההפרשה באה סוף פרשת צו, ושל יום הכיפורים ופרה אחר כך, ומשום הכי נקט תנא לישנא דקרא, (ויקרא ח,לג) שבעת ימים ימלא את ידכם, ובראש השנה מתחיל נמי במנין, דהיינו רבותא דקמ"ל דענין ראשי שנים כבר ידענו שבתורה יש שני ראשים, ניסן ראש חדשים ותשרי ראשית השנה, ואי הוה מקדים ראשי שנים הוה משמע דקאי אקרא, ובעבודה זרה דשלשה ימים הם מדרבנן צריך להקדים לפני אידיהן:

ד"ה אם כן וכו' - ש"ס (יג,א). ומשום הכי חזרו להשיב לו, לומר דוקא לדידך דחיישת למיתה אין לדבר סוף, ולא לדידן שאין חששתינו כי אם כשלא יזדרז כראוי, וטעמא דניחוש דלא ליזרז טפי עד דעבדינן ליה צרה משום דטומאה הותרה בצבור, ולא ליחוש כולי האי אי לאו דעינו צרה בצרתו. והא דלא תנן הכא מה שמזין עליו כדתנן פ"ג דפרה מ"א, נראה דהכא תני כל מילי פסיקי, וההיא מתניתין שנויה במחלוקת ובפלוגתא לא מיירי:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה