קול הרמז מועד· רבי משה זכות
חגיגה · פרק ב משנה ד
יום טבוח. צריך ליתן טעם לשם זה של טבוח, דלא נמצא לשום טביחה במתניתין אם לא גבי תשלומי ארבעה וחמשה, ומשום דכתיב גבי (שמות כא,לז) וטבחו, אבל גבי קרבנות שייכא לישנא דשחיטה או דזביחה. ונראה לי דרמיז אמאי דאמרינן בשבת (קכט,ב), דבערב עצרת יוצא רוח רע הנקרא טבוח ואלמלא קבלו ישראל תורה הוה (אכיל)[טבח] בשרייהו ודמייהו, ואם כן בזכות קרבנות חג זה נוצל מאותו טבוח: