אור ברסלב

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

חגיגה

מועד קטן

פרק א משנה א

תי"ט ד"ה הכל וכו' - דדייק וכו'. איברא דהכי דייק (ד,א), אבל עיקר הדין דחציו עבד פטור הוא מפסוק, (שמות כג,יז) אל פני האדון, מי שאין לו אדון אחר יצא חציו עבד, ואהא סמיך רבינא דיוקיה, ולא ידעתי למה לא הזכירו הר"ב בפירושו:

שלא ימנע מן המצוה וכו'. כל זה כתב הכסף משנה בפ"ב הי"ג מהלכות קרבן פסח בשם ה"ר אברהם בנו של הרמב"ם, אבל לא ירד עד סוף

דבריו וכמו שכתבתי בפ"ח דפסחים מ"א, וממנו תראה שהחליף שיטת הר"ב שלא כדעתו, עיין שם היטב:

ד"ה נשים ועבדים, - יש להקשות וכו'. יש לומר משום דנשים ועבדים איכא טובא וכולם פטורים, אבל בקטנים אית בהו דחייבים, ההולך ברגליו, ודהקשה מבבא קמא לא קשיא מידי, דהתם איירי באיזו אשה או עבד שחבלו, וכדתנן בסוכה (פ"ג מ"י), מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו:

פרק א משנה ד

בחטאות ואשמות. באלו השניים נקט לשון רבים, מפני שכל חטאות ואשמות של יום אחד ניתנים לאנשי אותו בית אב, ונמצא לכל אחד חלקים רבים מכמה חטאות ואשמות, אבל בכור וחזה ושוק יש רשות לבעלים ליתן את שלהם לכהן אחד, ונמצא שיש לכהן אחד בכור שלם:

פרק א משנה ז

תי"ט ד"ה זה הבא וכו' - ונראה לי וכו'. אם כן הו"ל למימר יכול הוא לחזור, שר"ל לחזור בתשובה, אבל להחזיר משמע לגזלן:

פרק ב משנה ד

יום טבוח. צריך ליתן טעם לשם זה של טבוח, דלא נמצא לשום טביחה במתניתין אם לא גבי תשלומי ארבעה וחמשה, ומשום דכתיב גבי (שמות כא,לז) וטבחו, אבל גבי קרבנות שייכא לישנא דשחיטה או דזביחה. ונראה לי דרמיז אמאי דאמרינן בשבת (קכט,ב), דבערב עצרת יוצא רוח רע הנקרא טבוח ואלמלא קבלו ישראל תורה הוה (אכיל)[טבח] בשרייהו ודמייהו, ואם כן בזכות קרבנות חג זה נוצל מאותו טבוח:

פרק ג משנה א

תי"ט ד"ה לא כמדת הקדש וכו' - נקט האי לישנא וכו'. הבנת דברי תוס' (כ,ב ד"ה לא) מלתא זוטרתי הוא לגבי תי"ט, ולכן לא פירש בהם כלום, אבל לגבי צעירים דכוותי נסתרה ונשאלתי עליה. ונראה לי שר"ל ששנה התנא מדרך חיוב לשלילה, משום דבחלוקה זו דחציצה נשתנו מאד תרומה וקדש, ואינה כאותם דרישא אחוריים ותוך ובית הצביטה דכל אחד ואחד דבר בפני עצמו, אבל בכאן כל החילוקים בענין אחד, וזה שכתב הר"ב בחציצת טבילותיה:

תושלב"ע:

סליקא לה מסכת חגיגה וסדר מועד:

בעזרת ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד:

ואודה לה' חסדו על העבר שנתן כח ליעפים ולחלשים:

ואבקש על העתיד לחזקני להעלות על הדפוס כיון מהר:

סדר נשים:

הגה זו מקומה בראש הספר במשנה ראשונה מסכת ברכות בשורה השייכות אחר תיבת ספיקן:

הנה, נ"ל דרצה לתרץ דקדוק לשונם באמרם לא קרינו את שמע. דמשמעות הלשון כדרך בני אדם בהעלותם על לוח לבם שהיה להם לעשות איזה דבר לזמן ידוע ולא עשו אמרו מעשה שלא עשינו כך ובלשון הזה אמרו לא קרינו את שמע. וא"כ קשה ממה נפשך אם ידעו שחייבים עוד לקרות רק דרך שמיה על ששכחו אמרו כן וכו'. א"כ למה השיב להם אביהם אם לא עלה ע"ה חייבים אתם לקרות ואם לא ידעו למה לא שאלו בדרך שאלה אם חייבים וכו' וע"פ הצעת דברי הגאון הרמ"ז ניחא דודאי ידעו סברת אביהן רק לא רצו לקרות משום דידעו גם סברת החכמים וא"ש דאמרו בלשון הזה לא קרינו כלומר לא רצינו לקרות משום ספיקן. ועל זה א"ש ג"כ תשובתו בצדו:

סוף הספר

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה