קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
שביעית · פרק ט משנה ב
תי"ט ד"ה לביעור וכו' - כדעת התוס' וכו'. רש"י ז"ל כתב בפסחים (נב,ב ד"ה משום) וז"ל, וזהו ביעורן שמפקירם במקום דריסת חיה ובהמה, ע"כ. והתוס' (ד"ה מתבערין) כתבו, פ"ה שנותנים אותן למרמס חיה ובהמה ולא נראה וכו', ע"כ. ואני אומר דאי כך גרסת רש"י החרשתי, אבל אי גרסי כמו שהזכרתי נראה שאין מוכח לומר שמניחם למדרס רגל חיה ובהמה, אלא משום דקרא כתיב, (ויקרא כה,ז) ולבהמתך ולחיה, בעי רש"י שיהיה ההפקר במקום ששתיהם מצויות, אבל לעולם אימא דמותר לו לחזור ולזכות מן ההפקר. והא מיהא רווחנא דאין קושית הרמב"ן עליו קושיא, שהרי לסברתו אינו לא בכלל הנשרפים ולא בכלל הנקברים: