אור ברסלב
קול הרמז זרעים שביעית › פרק ד משנה ד

קול הרמז זרעים· רבי משה זכות

שביעית · פרק ד משנה ד

פרק ד משנה ג

תי"ט ד"ה המדל כו' - אלא עד ראש השנה כו'. ואין זה הכרח שהרי סקול השדה הותר בהדיא לעיל פ"ב מ"ג עד ראש השנה, ובפ"ג מ"ז מותר בשינוי, ואם כן אפילו לא היה חילוק בין מדל לזירוד נימא נמי הכי, דלעיל הותר כדרכו ערב שביעית והכא בשינוי, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. גם מה שכתב ומה לי שמזמר כו', לא נהירא דאין לנו בשביעית אלא מאי דכתיב בקרא, שהרי נטיעה והברכה והרכבה הם באילנות וזריעה בזרעים ולא אסור אלא מדרבנן, ויותר היה לו להתי"ט לתמוה על (מ"ו), המזנב בגפנים דאיהו האילן ממש, וכתב הר"ב כדי שיעבה הגזע ויגדל ויגביר כוחו, ובודאי הדבר תמוה דהא קיימא לן בפ"ק דמועד קטן (ג,א), דכל שהוא אברויי אילן אסור, דהיינו מה שמבריא ומרויחו. ועוד קשה דאי האי גברא בעי לעבוד הזיתים מה הועיל בתקנת בית שמאי במדל וגם בדבית הלל במחליק שגומם ומניח השורש בארץ, והלא השורש יכחיש הקרקע ולא יועיל כלום לזיתים הנשארים. ומיהו להא יש לומר דמשום בית הלל דאמרי ישרש תני המדל. ונראה לי ליישב פירוש הש"ר והר"ב דסבירא להו דהכי פירושו, הויא פסידא מה שיהיה הזית או הגפן דק וכחוש, ועוד דתועלת להעבות האילנות הוא לזמן ארוך ולא לשביעית:

שמע מינה דאי לאו וכו'. האי בורכא היא, דהכי קאמר דידוע דדוקא לעצים מכוין ליהנות בהם ולא לתקן הקרקע דאסור, ואפילו לעבוד לא נתכוין שאין דעתו לתקן שדה חבירו:

ד"ה עד שיגום, - לישנא כו'. לפי זה הרמב"ם דייק יותר מרבי, אלא הכי קאמר מודים במחליק שאסור עד שיגום ולא ישרש:

תוכן העניינים

קול הרמז זרעים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה