אור ברסלב
קול הרמז זרעים שביעית › פרק ד משנה א

קול הרמז זרעים· רבי משה זכות

שביעית · פרק ד משנה א

פרק ג משנה ח

התקינו. זו לא היתה התקנה האחרונה, דאחר כך היו מלקטים מתוך של זה בטובה ואומרים שלא בטובה לקטנו, התקינו שיהיו מביאים מן הקרוב ומן המצוי. ואולי דתנא רמז לה במאי דתנן התקינו שיהיו כו' עד שלא בטובה. וקשה מאי תקנה זו אחר שראו שיהיו עושים בערמה ומלקטים גם הדקים שהוא דבר הנראה, וכל שכן שיערימו בענין החזקת טובה שהוא דבר המסור ללב, אלא שבמה שהתקינו שיביאו מן הקרוב, פי' כל אחד מהקרוב אליו אפילו שאינו משדהו, בזה היה ודאי שלא בטובה, דאין הדבר מסור לשום אחד מהם אלא כל הקרובים לשדה אחד מביאים ממנו. ולפי זה מאי דתנן שלא בטובה ר"ל התקינו אופן שבו יהיו בטוחים שעושים שלא בטובה, והיינו תקנת מן הקרוב ומן המצוי:

שיקצץ. נראה לי דנפקא מינה לעושה שלא מדעת בעל הבית ובמקום שנוהגים לזון דאפילו הכי לא יתן לו כלום. אי נמי אפשר שאוסר אפילו פחות הרבה ממה שרגילות ליתן והיינו דתני שיקצץ ולא תני שיפסק:

תי"ט ד"ה שלא בטובה וכו' - משום לאחר התקנה וכו'. והא קודם התקנה נשנה, אלא הכי פירושו דבראשונה שלא נחשדו היו אומרים דמלקט אדם בלתי כוונה לתיקון כשם שהוא מלקט משל חבירו דאינו מתכוין לתקן אפילו בלקיטת הדקים, אבל מתוך שלו לא ילקוט רק הגס משום דאי ילקט גם הדקים הו"ל כפסיק רישיה:

תוכן העניינים

קול הרמז זרעים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה