קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
שביעית · פרק ג משנה א
הרע"ב ד"ה משיפסקו עוברי וכו'. קשה לי על גרסא זו שלא נמצאת לא באחד משני תלמודינו ולא כהרמב"ם ולא כהש"ר. ועוד דאיך יתנו סימן לדין כולל מעבירת רשעים וכי בכל מקום היו פושעים בישראל. ועוד איככה יאומן שיפקרו כל כך להרשיע בפרהסיא, שהרי מאי דאמרינן שנחשדו ישראל על השביעית היינו חשד בעלמא בדבר המסור ללב, וכההיא דכתבתי לעיל פ"ב מ"ו, ואם הגיעו לעזות מצח אפילו בגלוי מאי האי דתני לקמן משרבו עוברי עבירה התקינו וכו', ומה הועילו בתקנתם אם היו עזי פנים:
ד"ה משיקשור כו' - וקרובים וכו'. והא דלא תני כן בהדיא כדבכמה דוכתין עיין מה שכתבתי לעיל פ"א סוף משנה א':
תי"ט ד"ה משיבש וכו' - וטעמא דשריותא וכו'. טעם זה גם שנודע לו לא יתכן דרבי יוסי דבהתחיל להתיבש ודאי דעדיין ראוי לזבל. ולי נראה דטעם שלשתם מפני שהוא זמן עבודה, שהרי אמרו בירושלמי (ה"א), דקרובים דבריהם להיות שוים, אלא שרבי יוסי ורבי יהודה נתנו סימן לנראה לעין, שכשיראה שיבש המתוק או שנקשר ידע שאז הוא זמן שפוסקים עובדי עבודה, וכן כתב הרמב"ם פ"ב מהלכות שמיטה ה"א, ולא יעשה אשפה בתוך שדהו עד שיעבור זמן שמזבלין בו לעבודת הארץ והוא משיקשור המתוק:
שהוא צוברו לאוצר וכו'. פי' להשיגו: