קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
שביעית · פרק ב משנה ו
אין נוטעין. ולפי' הר"ב דתנא קמא בעי שלשים יום לקליטה, נראה לי דהנוטעים ומבריכים דקתני אינו תחילת הנטיעה וההברכה, אלא גמר המעשה דהיינו הקליטה דאז הנטיעה נטועה. ובהכי יש רמז במשנה לשני הזמנים, דהיינו שלשים דקליטה ושלשים דלפני ראש השנה:
ואם נטע. ואפילו בדיעבד, דהחמירו משום דנחשדו ישראל על השביעית, כן כתב הר"ב פ"ב דתרומות מ"ג:
יעקור. בירושלמי (ה"ד) אמרינן, דאם לא עקר הפירות מותרים, ומשום הכי לא אמר אסור דהוה קאי גם אפירות שלו. אי נמי מדלא חייב אלא לעקור משמע דהאילן עצמו מותר בהנאה והוא הדין פירותיו: כל הרכבה. נראה לי דלרבותא נקט דוקא הרכבה, משום דהיא קשה יותר להתקלט יותר מנטיעה והברכה דמושרשים בארץ ונוחים להשתרש כנראה במוחש, דסתם נטיעה משתרשת קודם שלשה. ועוד דעיקר
פלוגתייהו בהרכבה משום דלא מוכח קליטתה, מה שאין כן בנטיעה שיש זמן לקליטתה מחמת לחות הענפים, וגם בהברכה אמרינן בירושלמי (ערלה פ"א ה"ג) מאן דאכיל דלאו דיליה בהיל לאסתכולי באפיה, וכל עוד שהיא יונקת מהאב הופכת עליה שלא יעמדו כנגד עלין של אב:
תי"ט ד"ה פחות וכו' - וא"ת בזמן וכו'. לישנא קלילא היא דמתניתין ככולי עלמא (מו"ק ג,ב), למאן דדריש בחריש ובקציר איירי מתניתין בכל זמן, ולמאן דאמר הלכה למשה איירי בזמן הבית:
מבחריש ובקציר וכו'. מעיקרא הוה סלקא דעתאי ליישב ולומר דטעם זה ניחא לת"ק דרבי ישמעאל לעיל פ"א מ"ד, אבל לרבי ישמעאל לא
טעמא הוא דסבירא ליה הלכתא למשה מסיני ולא שנא חרישה לא שנא נטיעה. מיהו איכא למידק דמאי סבירא ליה, אי סבר דחרישה דוקא מדאורייתא וכסברת הש"ר כדכתב התי"ט לעיל אם כן דקארי לה אמאי קארי לה, ואי סבירא ליה כהרמב"ם דאף החרישה מדבריהם לא ידענא מאי קאמר:
משום שהאילן וכו'. פי' די לו שיקלוט קודם הזמן. אבל קשה לי דאם כן מה ראו להוסיף שלשים יום אחר קליטה, מאי שנא מהנהו דמשנה ז'
דסגי להו בהשרשה לפני ראש השנה. אין קושיא לר"ת שכתב כל הני טעמים כדכתב בגיליון, משום דאיהו סבר דלא צריך יותר כי אם זמן הקליטה וכנ"ל, אבל לתי"ט קשה דכיון שמפרש מתניתין בפי' הר"ב דבעי שלשים יום אחר קליטה איך לא העיר בזה:
ד"ה לשתי כו'. בר"ה ד"ט ע"ב (ד"ה ומותר), מפרש ר"ת כל מה שכתב בעל אותו הפירוש כפירושו ממש. וגם אנכי ר"ל בישוב דבר זה
ר"א [ד"א], והיינו דסתם נטיעה או הרכבה אסורים בערלה ואין הנאתן קרובה, וההברכה אם מחוברת לאילן הרי היא כאילן עצמו ואם אינה מחוברת תחייב בערלה, ומ"ש לעיל דקארי לה וכו', אין קושייתי לר"ת דהיא גופה קמ"ל דחרישה מדאורייתא, אבל לתי"ט דקאי בענין דמכילתין וכתב דלהש"ר החרישה מדאורייתא לא הוה להקשות בדרך וא"ת: