קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
שביעית · פרק ב משנה א
הרע"ב ד"ה ובשדה כו' - דחויות הן וכו'. לא דק דדחוי זה יהיה חוזר ונראה במהרה בימינו בביאת הגואל, דנוהגות הן בזמן בית המקדש וכדכתב התי"ט ריש פרקין דלעיל:
תי"ט ד"ה בשדה וכו' - מתלבנת וכו'. פי' הראשון נראה לי עיקר, וכן פירש הערוך ערך לבן. ותנא דבסוף פרקין תני מרביצים בעפר לבן, והיינו כפירוש ראשון:
ד"ה במקשאות וכו' - מקום זריעת וכו'. והוא לשון מקרא, (ישעיה א,ח) כמלונה במקשה. וגם כי לפי זה הו"ל למימר מקשיות, וכן כתב
הרמב"ם. מכל מקום מתחלפין בלשון חכמים כמו הזיות הזאות וזולתם. וגם מלשון המשנה מוכרח שהוא המקום, שהרי שנינו במקשאות עם ב' השמוש, וכן בסמוך מזבלין ומעדרים במקשאות שהוא בעבודת השדה: