אור ברסלב
קול הרמז זרעים שביעית › פרק א משנה ז

קול הרמז זרעים· רבי משה זכות

שביעית · פרק א משנה ז

פרק א משנה ו

מצטרפין. לא תני מצטרפין אלו עם אלו, דאי להוו אפילו מחצה על מחצה כסתם צרופים הנשנים במשנה דתנן בהם זה עם זה.

והרמב"ם בפ"ג ה"ז, דקדק להפוך ולכתוב, והדלועים עם הנטיעות מצטרפות לעשרה. הרי שעשה את הדלועים טפילות לנטיעות, וזה מפני שייחס הצירוף לבית סאה עשאם כשקולים, מפני שהיתר החרישה נמשך עם שניהם, ודיו שלא תני אלו עם אלו, ודו"ק:

תי"ט ד"ה רבן שמעון בן גמליאל וכו' - אבל כתב וכו'. לא דק בדברי הרמב"ם, שהרי הוא ז"ל לא פירש כלום כדברי התי"ט, ולא כתב על כל משנה זו כי אם על רבן שמעון בן גמליאל וז"ל, דברי רשב"ג הם בענין דלעת יונית בלבד מפני שהיא גדולה והיא כמו אילן, והלכה כרשב"ג, ע"כ. וכוונתו מבוארת שלא פירש כן ברשב"ג למעט תנא קמא שהרי לא הזכירו, אלא הכי קאמר דאין רשב"ג חולק אלא בדלעת יונית מפני שהיא גדולה, והוצרך לזה מפני דרשב"ג אמר כל עשרה דלועין, ופי' הרמב"ם דהאי כל לא לאתויי כל מין דילועין, אלא ר"ל דאפילו כל העשרה הן דילועין ובלי נטיעה חשיבי כנטיעות, ואע"ג דתני בתוספתא שלש דילועין שלשה קישואין ארבע נטיעות מצטרפות, ומוקי לה בירושלמי כרשב"ג היינו משום דאיכא ארבע נטיעות בהדייהו ואינהו מעלו אפילו לצירוף שלשה קשואין, דאי לא תימא הכי לאשמועינן רבותא באין נטיעות. ועוד תמיה לי טובא על התי"ט, דאי הרמב"ם סבירא ליה דרשב"ג דוקא בדלעת יונית, אם כן לא פליג על תנא קמא כדכתב התי"ט עצמו, ואם כן איך כתב הרמב"ם והלכה כרשב"ג. ועיין מה שכתבתי בסמוך בפירוש סוגיא דירושלמי:

וכן ראיתי בירושלמי וכו'. ירושלמי (ה"ו) הכי איתיה. והן שיהיו הנטיעות רבות על הדלועין רבי חנניא בעי לא מסתברא בדלעת יונית התיב רבי מנא והא תני שלשה קישואים ושלש דילועים וארבע נטיעות מצטרפין וחורשין כל בית סאה בשבילן לא אתיא דלא על סיפא רבן שמעון בן גמליאל אומר (כל) עשרה דלועין לבית סאה חורשין כל בית סאה עד ראש השנה רבי חנניא בעי לא מסתברא בדלעת יונית, ע"כ. והש"ר כתב וז"ל, בירושלמי אמרינן והוא שיהיו הנטיעות רבות על הדילועים והא דתניא שלש דילועים שלשה קישואין וארבע נטיעות מצטרפות, מוקי לה בירושלמי כרשב"ג דאמר כולן דילועין חורשין ובדלעת יונית היא מתניתין, ע"כ. והוא ז"ל לא חש אלא לכתוב בקיצור מאי דשמעינן מירושלמי, אבל פי' הסוגיא היא כך לסברתו. דמעיקרא הודיענו שני ענינים, אחד דריבוי נטיעות על הדילועין, ושני דתנא קמא איירי אפילו בדלעת יונית, והשיב על רבי מנא מאותה ברייתא דשלשה קישואין, חדא דהרי הנטיעות מועטות והשני דתני אף קישואין דזעירי טפי (מדלועין), וקשה לרבי חנניא. ותירץ דההיא ברייתא לא אתיא אלא על סיפא, פי' דהיא אליבא דרשב"ג. ובתר הכי הדר ומייתא דברי רשב"ג, וגם עליהם הזכיר אתנא קמא, וזו היא שיטתו דהש"ר ז"ל. וגם רמב"ם אזיל בשיטתיה שהרי פסק דהלכה כרשב"ג ומכלל דפליגי. וא"ת ואיך מצי למימר דרשב"ג איירי ביונית, והא ההיא ברייתא תני שלשה קישואין. וי"ל דאהני ארבע נטיעות ושלש דילועין יוניות להחשיב בהדייהו שלשה קישואין. אבל התי"ט נראה דסובר דמאי דאמר הירושלמי לא אתי אלא על סיפא, לא קאי אברייתא, אלא אמר רבי חנניא דברי רבי חנניא ארישא כדסבר, אלא על סיפא דמתניתין. והכי אתמר רשב"ג אומר כל עשרה דילועין וכו' רבי חנניא בעי כו'. וקשה טובא לפירושו, חדא דאי הקושיא אלימתא למאי דקאמר מתחלה מריבוי הנטיעות על הדילועין וברייתא ממעטת הנטיעות, למה לא הקשה רבי מנא גם על זה. ועוד דמי מכרחינהו לפרש דמתניתין בתרי מינים וכל שכן דברייתא דאתיא כוותיה, תניא קישואין, ואם כן אמאן נרמייה אי לא מוקמה כוותיה. וא"ת משום דאיכא נמי נטיעות בהדייהו והיינו דאהני להו וכנ"ל לפי' הר"ש, שאני התם דעדיפא לה האי סברא אליבא דרשב"ג כי היכי דליהוו איהו ותנא קמא בדלעת יונית. אבל לפי' התי"ט דתנא קמא מיירי בכל דילועין מאי דוחקיה דרבי חנניא לאוקמיה רשב"ג דמתניתין ביונית דוקא ולא כתנא קמא, ולחדש סברא חדשה בההיא ברייתא דקישואין, טפי הו"ל להשוותו רשב"ג לתנא קמא, דתרוויהו בכל דילועין, והוה אתי שפיר ברייתא כרשב"ג. וראיתי מי שישב דהתי"ט סובר דברייתא איתא אליבא דתנא קמא משום דהוו להו נטיעות מרובות, אבל אין להאריך בביטול דבריו, דודאי אין להשוות בשום אופן עשר נטיעות וארבע נטיעות דתנא קמא לארבע נטיעות ושלשה דילועין ושלשה קישואין דגריעי טובא. ועוד דאי תנא קמא לא איירי ביונית אמאי לא נקט קשואין. ועוד דלמה ליה לחזור ולהביא כל דברי רשב"ג די לו במ"ש דלא אתיא אלא על סיפא. ועוד דמלת אתיא היא לשון נקבה והו"ל למימר לא אתי, אי נמי לא אמר. ועוד דרובה דמתניתין כדתני רבי פלוני אומר הוא סימן למחלוקת, ומי הכריחו לרבי חנניא להוציא זו מן הכלל. ועל הכל דברו אבות העולם הרמב"ם והש"ר וגם הר"ב ילוה עמם מפרשים הירושלמי דלא כהתי"ט, ואם אין כוונתו למאי דפרשתי לדעתו נסתרה דרכו מעיני:

תוכן העניינים

קול הרמז זרעים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה