קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
פאה · פרק ח משנה ג
הרע"ב ד"ה שעורה וכו' - אית דמפרשי וכו'. על פירוש זה כתב הר"ש שלא יתכן דאדרבה כי נתמרח טפי עדיף שאין דרך לעשר במדה כמו חטים, ונראה לי שצ"ל אין דרך לעשר אלא במידה:
תי"ט ד"ה נאמנין וכו' - ואולי וכו'. ולי נראה דלרבותא נקטיה, דמתנות עניים אין בעה"ב נותן להם אלא הם לוקטים אותם וסתמו שנלקט
בתבואה, אבל מעשר עני בעה"ב הוא הנותנו ואין חיובו אלא אחר מירוח ואז קרוב להטחן, וסד"א דהכי מקרי וטחין. ועוד די"ל שבעל הבית טחנו להיטיב לעני וכש"כ אם הוא קרובו, משא"כ במתנות עניים שאיך יערבם בשלו, וגם המעשר ראשון אין לומר כן משום דטבל הוא וכל אדם חושש לתקלה וממהר להפרישו, ובמעשר עני דליכא זה אימא דמהימן קמ"ל: