קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
פאה · פרק ז משנה ח
תי"ט ד"ה העוללות וכו' - ס"ל נמי וכו'. פי' דצ"ל דאותו הס"ד דקאמר רבי אליעזר דלעיל (מ"ז), דהו"א דיזכה בעה"ב בעוללות קודם הבציר, דרבי עקיבא לא אסקיה אדעתא וסבר דמעולם לא הוה אימא הכי, דאל"כ אתיא האי מתני' דלא כוותיה דהא לית ליה קרא לאפוקי אותו ס"ד, וא"כ לפי' נודעו העוללות ליזכי בהו:
ד"ה משיעבור וכו' - דכשדולג ועובר וכו'. במ"מ יגיד עליו רעו העריס, שאף שעבר עליו אינו שכחה אם יכול לפשוט ידו וליטלה, וה"ה בכל שכחה [שאינה אלא] כשעבר עליה כ"כ שיצטרך לשוב בהליכה לקחתה, אבל אם בהפנותו לאחוריו יכול ליטלה פשיטא דאינו שכחה. ועוד ראיה משיבולת שראשה מגיע לקמה, והכא ברגליות אף שיוכל לקחתה בפשיטת יד הרי זה שכחה משום דאומן אחר הוא:
ואסור לשוב באומן וכו'. ולא ידעתי מה תיקן, כי למה נזכר לשון דאומן כל עיקר: