קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
פאה · פרק ז משנה ו
כרם. האי מתני' תנינא לה נמי במעשר שני פ"ה מ"ג, וי"ל כדמתרצינן בקדושין גבי מתני' (פ"ב מ"ה) דהמקדש אשה על מנת שאין עליה נדרים, דתני לה בקדושין משום בבא דאינה מקודשת ותני לה בכתובות (פ"ז מ"ז) משום בבא דתצא בלא כתובה, והכא נמי נימא דהכא תנייה משום חלוקה דפרט ועוללות דשייכי הכא, ותנייה התם משום דחלוקה דחומש וביעור דשייכי התם:
יש לו פרט. הזכיר הכתובים בו וה"ה בשכחה ופאה, וכ"כ הרמב"ם פ"ט ה"ד דמעשר שני:
כולו לגת. פי' דלא תימא דלדרוך העוללות בפני עצמן גזרה אטו שאר שני, קמ"ל דלא חיישינן להכי דכרם רבעי יש לו קול וסימן, וגם שיהיה הפסד ליין של העוללות:
תי"ט ד"ה ובית הלל אומרים וכו' - ולא בשנה שלישית וכו'. ואף על גב דתלי ברביעית, להכי אתי הלולים ללמד דכל זמן נוהג. ובהא אנהירינהו לעיינין לתירוץ אחר שמעשר שני אינו מן התורה אלא בדגן ותירוש ויצהר, וסד"א דאף רבעי כוותיה קמ"ל הילולים דנוהג בכל אילן, והיינו למ"ד נטע רבעי דלמ"ד כרם רבעי כש"כ דאצטריך הילולים לאשמועינן דדוקא בכרם נוהג:
ד"ה ובית הלל אומרים כולו לגת וכו' - מאין לו. ומזל"ן דנפקא לזה מהא דלעיל רפ"ד, דדוקא בדלית ובדקל הוא דחייב להוריד לעניים משום סכנה משא"כ בשאר אילנות, ומינה דמעשר שני אין בעל הבית חייב לבצור איירי ברגליות (מ"ח) ולא בדלית דמאי שנא פאה מעוללות: