קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
פאה · פרק ו משנה ו
רבן גמליאל. זו הצעה למה שיקשה אח"כ, שאמר להם אם רוב העומרים תועלת בעל הבית או הפסד, והשיבו שתועלת הוא לו, והשיב להם אם כן איך תאמרו ששני עומרים לעניים ואחד לבעל הבית, והשיבו שאחד הוא כגדיש והכתוב אומר ושכחת עומר ולא גדיש, זה תמצית לשון הרמב"ם, ולא ידעתי למה לא הביאו התי"ט שהרי הר"ב קצר מאד בפי' המשנה: הרע"ב ד"ה לא אם וכו' - שכחה בגדיש. והכתוב אומר ושכחת עומר ולא גדיש, כן כתב הרמב"ם. וטעמא הנ"ל דלא תשוב לקחתו שאתה יכול להגביהו זה טעם כולל אפילו לרבן גמליאל. ומפרש ושכחת עומר למעוטי שני עומרים, אבל בעומר ובו סאתיים לכו"ע נפקא מלא תשוב לקחתו:
תי"ט ד"ה העומר וכו' - ועיין במשנה וכו'. שם לא פירש כלום רק שהקשה קושיא והניחה בצ"ע. אבל אין ספק אצלו שעיקר קושי הגבהת עומר שיש בו סאתיים הוא מפני הנפח, שהרי משקל סאתיים שהם שני שלישי איפה ושני שלישי חלק עשירית שלה הוא קרוב לכ"ו ליטרין גסות שלנו, ע"פ מ"ש הרמב"ם בעשרון דשיעור עיסת המצות שהוא תק"ב דרהם מצרית. ואמר לנו איש בקי במשקלי מצרים שהעשרון הם קרוב לד' ליטרין שלנו, וא"כ סאתים שהם ו' עשרונים וב' שלישי עשרון הם קרוב לכ"ו ליטרין ומשקל זה קל מאד להגביהו. אבל קשה לי שאם תצרף לו משקל התבן והקש ודאי יהי כפלים מכובד החיטים ויגיע לפ' ליטרין ואדם בינוני לא יגביהנו, אלא ודאי משום כובד מטינן בה. ומ"מ מה שהזכיר התי"ט מאבני הגלגל שעל זה הקשה שם בכסף משנה מה שהקשה, נראה ודאי שאין מביאים ראיה מהתם דגוזמא הוא, ודוקא באותם הדורות דעדיף אולמייהו שהרי ארבעים סאה אפילו מקמחי דקיל מאבנים הוא משא כבד לדרא דהשתא דאחסור ודאי, ואין כח לאדם בינוני כי אם לה' סאין בלבד וכדכתב רש"י בב"מ ד' ע"ב: