אור ברסלב
קול הרמז זרעים פאה › פרק ו משנה ד

קול הרמז זרעים· רבי משה זכות

פאה · פרק ו משנה ד

פרק ו משנה ג

תי"ט ד"ה שלאחריהן וכו' - עיין לקמן. שגם לדידיה רישא פי' דראשי שורות אבל מטעם אחר כדמייתי בסמוך:

ד"ה שלפניו אינו וכו' - בסוף השורה וכו'. חובה עלינו לפרש משנתינו לפי' הר"ב. חדא דראש שורה הו"ל למימר, שהרי אין ענין לעומר שכנגדו כי אם לשכחה שלפניו והיינו שורה אחת. ועוד מאי ואלו ראשי שורות דקתני, שהרי אין לבבא זו שייכות עם מ"ש לעיל. ועוד דבבא דיחיד הו"ל לאקדומי. ונראה לי שגם בשנים שהתחילו מאמצע שייך לשון ראשי שורות שלכל אחד נקרא ראש ממקום שהתחיל לעמר. ולפי זה הא דתנן לעיל ה"פ, בכל ראשי שורות יש אחד שהעומר שכנגדו מוכיח, והדר פריש כל מה שנקרא ראשי שורות. ולהרמב"ם אתי כפשוטו, שראשי שורות היינו בשנים שהתחילו, ודווקא בהם הוא ענין העומר שכנגדו, ומיד התחיל לפרשו ואלו הם ראשי שורות:

לא פירש בפירושו וכו'. ר"ל בפי' של הרמב"ם במשנה, לא דכסף משנה. שאחר שהכסף משנה הבליעו בענין לשונו במ"ש, והיינו לומר שאעפ"י שהיחיד שהתחיל מראש שורה וכו', מה יחזור לפרש עוד:

ועם כל זה קשיא וכו'. ולע"ד לא קשיא, משום דלא תשוב לקחתו בעמרים כתיב, דכתיב ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו, ור' יונה מעיקרא היה בדעתיה למילף סוף שורות קמה דבעי מיניה מסוף שורות עמרים דכתיב בהדיא בקרא, והבעיין הקשה לו עד כדון סוף וכו', ור"ל א"א להיות הדרשה שלך אמת שהרי הפסוק דלא תשוב איירי בעמרים, ואין לך ממנו אלא סוף שורות עמרים, ולא יש פסוק לראשי שורות עמרים, שהרי תחלת הפסוק כי תקצור דמיניה ילפת ראשי שורות איירי דוקא בקמה, וא"כ לדבריך אין ראיה לא לראשי דעמרים ולא לסוף דקמה ששאלתיך, ואז גלה רבי יונה דעתו ואמר דילפינן זה מזה:

והיא גרסא וכו'. נראה דטעות נפל בדפוס וכצ"ל עד כדון ראשי שורות קמה (במקום ומה) וסוף שורות עמרים, ור"ל אלו השנים כבר למדנו, אבל מנ"ל ראשי שורות עמרים וסוף שורות קמה:

ואם לא נפרש וכו'. הראשון עיקר דהכי דייק לשון דהרמב"ם, הקוצר שהתחיל לקצור מראש השורה, דהו"ל למימר הקוצר מראש השורה ודיו, אלא דר"ל דוקא שהתחיל מראש הא לא התחיל א"ל שכחה. אבל לר"ב לא צרכינן להכי, חדא דאין דיוקו מרווח כדהרמב"ם, ועוד דאין חובה עליו לאסוף כל פרטי הדינין אלא הצריך לפי' המשנה. אבל הדרך השני שכתב התי"ט דלענין העומר שכנגדו יפרשוהו, לי נראה כי דין ראשי שורות וסופי שורות מקרא נפקא, ודין העומר שכנגדו הוא מאומד הסברא, דאמרינן דבעי למעבד שורה. ועוד דבירושלמי מתחיל הפסקא הג' שהיא על המשנה הג' מנין לראשי שורות וכו', ככתוב לעיל בתי"ט, והדר מפרש, העומר שכנגדו מוכיח כיצד היו לו עשר שורות של עשרה עשרה עמרים ועמר אחד מהן מן הצפון לדרום ושכח עומר אחד לאחריו אינו שכחה מפני שהוא נדון מזרח ומערב, וא"כ מוכח בהדיא דהעומר שכנגדו מלתא אחריתי היא. ומינה סיועא רבא לפי' הר"ש דמפרש משנה ג' בתרי מילי וגריס ראשי שורות אינן שכחה כנ"ל, אבל הרמב"ם פי' המשנה כגי' שלפנינו:

תוכן העניינים

קול הרמז זרעים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה