קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
פאה · פרק ד משנה ג
וכן בלקט. אע"ג דליכא כל כך הפסד לעניים אחרים בהם כמו בפאה שרובה במקום אחד ואם אחד יפיל עצמו עליה יפסידו חבריו, משא"כ בלקט ושכחה המפוזרים הנה והנה, ואפ"ה קנסינן להו:
תי"ט ד"ה נפל וכו' - לשתי בבות וכו'. אין זה הכרח משום דלא ערבינהו, דטעמא מפני דבלקט ושכחה לא שייכא בבי קמאי. א"נ משום דבבא תניינא אית קנין אלא דלא תקינו ליה רבנן משא"כ ברישא. וטעמא דהרמב"ם מסתבר דכיון דהכל קנס מה לי רישא מה לי סיפא, ומתניתין בדיוק דרישא קאמר, אין לו בה כלום, פי' אפילו מה שכבר נטל והיה שלו, ובסיפא קמ"ל דאפילו כל מה שרצה ליטול הוא שלו מדין קנייה, דהיינו מה שבארבע אמות ומה שכבר לקט מ"מ הפסיד הכל: