קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
פאה · פרק ג משנה ה
האחין שחלקו. אעפ"י שאם לא מת האב לא יתן אלא פאה אחת:
שדהו. שנשאר שלו ולא מכרה:
פאה לכל. פי' פאה מאחד על הכל, אע"ג דלגבי לוקח כל קלח חשיב כשדה אחת, שאני המוכר שהוא בעל הקרקע ולגבי דידיה הכל שדה
אחת:
תי"ט ד"ה בזמן וכו' - ותחלת דברי הר"ב וכו'. ומזל"ן דקאי אמתני', והכי פי' אימתי נותן הלוקח כשלא שייר בעל השדה, כלומר שחלק הקלחים שמכר לא מקרי שיור, דהיינו דאיהו לא התחיל עדיין לקצור, אבל אם שייר פי' שהתחיל כבר לקצור שאז הקלחים הם מן החלק המשוייר, הוא נותן פאה לכל, ר"ל ממה שנשאר לו בשדה. ולא צריך לפרש כן בפירוש דשאני הכא מהנ"ל קצר חציה ומכר חציה, דהתם בהדיא תני שכל החצי האחרון נמכר אבל הכא דמיירי במכירת קלחים מצינן שפיר למימר דגם בחלק המשוייר שממנו מכר נשארו לו הקלחים, וכש"כ דתנן בתוך שדהו, דמשמע שהקצוות הם דבעל השדה: