קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
פאה · פרק ב משנה ז
שדה שקצרוה הכותים. צ"ל אפילו מדעת הבעלים שמכרוהו להם וחזר ולקחה מהם, דאי בלי רשותו היינו לסטים. ולא מבעיא קאמר, לא מבעיא היכא דאיהו כבר סילק עצמו ממנה מדעתו אלא אפילו לסטים דבעל כורחו ולא עלה על דעתו להסתלק ממנה, ולא מבעיא לסטים דלא שכיח אלא אפילו נמלים דשכיח, ולא מבעיא נמלים שגונזים ומצניעים והוי נגד רצונו אלא אפילו הרוח דהכל נשאר שם, ואפילו בהמה, דאי דידיה היא הא נהנה במה שאכלה ואי דאחרים ישלמו לו אם ניזוק:
שחובת וכו'. משום האי טעמא לא ערבינהו דלא שייך אלא בסיפא. אבל הרמב"ם בפ"ב הי"ד הזכיר הטעם (גם כן) ברישא: