קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
פאה · פרק ב משנה ב
הרע"ב ד"ה הוא נותן וכו' - בכלי שחופרין בו וכו'. שהוא המעדר, אבל הרמב"ם כתב שהוא שם המקום הקשה שצריך לעדר אותו בידים, אעפ"י שיש מפרשים שהוא מקום קשה בין שתי שדות, אבל הוא מפרשו שאינו מקום מישור אלא הר וגבעה. ונראה שהי"מ סברי שאם היה אותו המקום קשה בראש הר, דהוי הפסק שכיון שהוא ראש הר נראה שיניחו אותו כך ומפסיק. ובהכי איכא נפקותא בין יש מפרשים להרמב"ם דאלת"ה מאי בינייהו, ולכן הרחיב בו הדבור הרמב"ם באמרו, כך פירשו הקדמונים זאת ההלכה אבל אני אפרש בה פי' אחר וכו', שנראה דנחית לפסקא דדינא. והשתא דייקא לישנא דאעפ"י דקתני, דלכאורה הו"ל למימר, ואין הבקר יכול לעבור, דדווקא הכי לא מפסיק דאי יכול לעבור הו"ל כבור דלעיל ומפסיק, אלא הכי פי' לא מבעיא מקום מישור דודאי אינו מפסיק דסופו להחריש, אלא אפילו הר שחדודו זקוף דסד"א דלא יחרשנו דטרחא רבה היא, קמ"ל דלא מפסיק:
תי"ט ד"ה שאינה וכו' - אמת המים וכו'. ובהכי אתי שפיר דלא תני, רבי יהודה אומר אמת המים שאינה יכולה וכו', משום דקאי אמאי דכבר נזכר למעלה. והא דשאני משלולית לאמת המים, משום דלרבי יהודה דוקא גדולה מפסקת ולהכי מפרש מילתיה, אבל הת"ק דאפילו קטנה מפסקת תני שלולית. ואף לפי התוספתא דתרי מילי קתני מ"מ תנא ושייר ואההוא שיור קאי רבי יהודה:
אינו עומד באמצע וכו'. וכך הם דברי הרמב"ם שכתב, כי כשיהיה בצד אחד לא יוכל לשלוח ידו ולקצור בצד אחר. והשתא ת"ק ה"ק, אמת המים שאינה יכולה להקצר כאחת, פי' אם אינו עומד בתוכה אפילו מצד אחד, רבי יהודה אומר אם אינה יכולה להקצר בעומדו בצד זה אעפ"י שיכול לקצרה בעומדו באמצע מפסיק:
בדברי הר"ב וכו'. הר"ב נסמך על הרמב"ם, דטעמא דכסף משנה לא נהיר לפי התוספתא לפי' הר"ש, דבהדיא פליג ת"ק ארבי יהודה, אלא הטעם הוא מדלא הזכיר התנא מחלוקת דרבי יהודה לעיל גבי שלולית, א"כ מדשקלו וטרו בירושלמי אליביה, וכ"כ נמי בעל עץ חיים. והכסף משנה נראה דמפרש דר"י אף כתוספתא אתא לפירושי דאיהו גריס, אמר רבי יהודה, אבל הר"ש גריס, רבי יהודה אומר ולפלוגי אתא: