קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
פאה · פרק א משנה ו
הרע"ב ד"ה ונותן וכו' - ובא הלוי וכו'. עיקר פסוק זה נדרש בספרי לפטור לקט שכחה ופאה מן המעשרות, ומשום הכי נקט ליה הר"ב גבי הפקר לרבותא, דבפאה יד העני ובע"ה שוים בהכרח, דצריך ליתן לו הפאה, אבל הפקר מצי למהדר ולמזכי לנפשיה ולא הוו שווין, וקמ"ל דאפ"ה פטור הואיל ויש כח שוה לכל לזכות בו. ובהכי אצטריך לאשמועינן האי בבא, ובבא דבהמה אשמועינן דאכילת הבהמה לאו איקרי אכילת קבע ואפילו טובא, ומשום הכי תני בהמה חיה ועוף, שר"ל אפילו לשלשתן יחד:
תי"ט ד"ה נותן וכו' - נראה לומר דסמך וכו'. כש"כ הוא, דפאה צריך להפריש אע"ג דרחמנא זכינהו לעניים, וכש"כ היכא דאיהו המזכה בהפקרו, ומשום הכי קאמר ליה הר"ב בפאה וק"ו בהפקר: