אור ברסלב
קול הרמז זרעים מעשר שני › פרק ה משנה יב

קול הרמז זרעים· רבי משה זכות

מעשר שני · פרק ה משנה יב

פרק ה משנה יא

אם הפרישו. הרי"א נר"ו הקשה דלא אשכחן בשום דוכתא איסור הפרשת מעשר שני בטומאה והוי ליה למימר הא אם ביערו בטומאה, והניח בתמיה. ולי נראה דאין שום קושי בענין, שהרי כל האדם חייב לבער ולהתודות, וכל מין ביעור בטומאה אסור בין אכילה בין הדלקה או שום ביעור אחר מן העולם, ואם כן כיון שהפרישו בטומאה אי אפשר לו להתבער אלא בטומאה, ולכך כיון שהוא גרם לו כן אף על פי שלא ביערו הוא אלא אחר שנתנו לו (מ"ח)[מתנת חנם] או שאכלתו בהמה אינו יכול להתודות, דסברא רווחת היא דאסור להפרישו בטומאה, ולא איצטריך תנא לאשמועינן זה כי אם בכאן, דדוקא בתרומה תנינן לה משום דמותרת להדלקה. וכן כתב הרמב"ם בפירוש בפרק י"א הט"ו דמעשר שני כלישנא דמתניתין. ואחר כך מצאתי און לי פרק ג' דסוכה גבי הא דתנן של תרומה טהורה לא יטול וכו' ושל מעשר שני בירושלים לא יטול וכו', וקאמר בגמרא (לה,ב) דאיכא דאמרי מפני שמפסידה ואיכא דאמרי מפני שמכשירה, וכי היכי דפליגי גבי תרומה טהורה פליגי נמי גבי מעשר שני, והרי בהדיא דאסור לגרום טומאה למעשר שני:

הרע"ב ד"ה לא לקחתי וכו' - אפילו לחי אסור וכו'. ובהכי ניחא מה שכתב בירושלמי (פ"ה ה"ה) וז"ל, לא נתתי ממנו למת מה אנן

קיימין אם להביא לו ארון ותכריכים לחי אסור כל שכן למת אלא איזהו דבר מותר לחי ואסור למת הוי אומר זה סיכה. וקשה דנראה שהירושלמי חולק על מתניתין דדרשינן ליה בארון ותכריכים. אלא הכי פירושו דאין לומר דלא נתתי למת אתא לתכריכים לחוד אלא אף לסיכה ומתניתין נקטיה לרבותא, ואף על גב דירושלמי לא דריש ממנו מגופו כדדרשינן בפרק הערל (יבמות עג,ב), מכל מקום אין ספק שיותר מסתבר לאסור סיכה דהויא מגוף המעשר שמבערו בטומאה מאיסור תכריכים שהם לקוח בכסף מעשר שני:

תוכן העניינים

קול הרמז זרעים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה