אור ברסלב
קול הרמז זרעים כלאים › פרק ח משנה ד

קול הרמז זרעים· רבי משה זכות

כלאים · פרק ח משנה ד

פרק ח משנה ג

וכן הנולדים. הדר ותני האי בבא משום סיפא, דבעי למתני הנולדים מן הסוס עם הנולדים מחמור, ושמא הא קמ"ל דלא נימא דסוס דאלים גובריה מן החמור דיהיה משונה ודניחוש לזרע האב, ונפקא מינא לסוס בפרד דאי אב הפרד סוס סלקא דעתך דלישתרו:

הרע"ב ד"ה (אעפ"י)[אבל הנולדים] וכו' - דבתר זרע וכו'. לאו דוקא, דלגבי האבות מספקא ליה, ומשום הכי אסורים דשמא אין חוששים

דלחנניה (חולין עט,א), דסבירא ליה דחוששין לזרע האב מותרים זה עם זה: תי"ט ד"ה אף על פי וכו' - בעו לפרושי וכו'. כמה ארכן הוא התי"ט בהזכרת כל הסוגיא ללא צורך, וכמה קצרן הוא שלא פירש תירוץ

קושייתו במה שלא הביא מאי דמסקינן התם דרבי יהודה ספוקי מספקא ליה אי חוששין לזרע האב אי לא, וכיון שכן התיר דוקא באביהן חמור דמותרים ממה נפשך, וכמ"ש בסמוך, אבל אבוה דחד חמור ואבוה דחד סוס אסורין משום דשמא חוששין לזרע האב. והשתא מתניתין דפרק קמא (מ"ו), הסוס והפרד, אתיא אליבא דרבי יהודה וכל שכן אליבא דחנניה, ופשיט ליה דחוששין, ומשום הכי תנייה בכלל כל אותם שהם כלאים זה בזה, ובפלוגתא לא איירי, דאי לרבי יהודה לא דמי סוס ופרד לכל אינך דבהדייהו, דעלייהו לקי ולא על סוס ופרד דשמא אין חוששין לזרע האב, והיינו אליבא דהרא"ש דאוסר בין בהרבעה ובין בהנהגה כל שני מינים מדאורייתא כדלעיל משנה א', ולדידיה מתניתין דפרק קמא איירי בכל מיני כלאים, אבל

להרמב"ם ההיא דפרק קמא איירי דוקא בהרבעה:

ולא דמי לחציו וכו'. ולעד"נ דשאני טובא, משום דחציו עבד אפשר להפרד ממנו אותו החצי בשחרור או בכסף, אי נמי לעבוד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד, וכיון שכן הוו להו שני החלקים כמופרשים, מה שאין כן בדמתניתין דמבולבל זרעים משעת הורתו ולא יתחלקו לעולם והרי הם מין אחד וכבריה בפני עצמה. ועוד י"ל דשאני התם מבעל חי, משום דלאדם יש דעת ונותן לבו שחציו עבד וחציו בן חורין ורמו עליה מצות ענין זה דהיינו בשפחה חרופה, וגם כן חציו עבד שקידש אשה מקודשת מספק, ואם כן לא שייך לאחשובינהו בריה בפני עצמו, כמ"ש באנדרוגינוס, אבל בבעלי חיים שאין בהם דעת ואין טעם להפריש ולהבחין בהרכבתם:

תוכן העניינים

קול הרמז זרעים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה