אור ברסלב
קול הרמז זרעים כלאים › פרק ז משנה ז

קול הרמז זרעים· רבי משה זכות

כלאים · פרק ז משנה ז

פרק ז משנה ו

וכן בירק. דסד"א דכיון דדרך הירק להתפשט ולנטות הו"ל לאסוקי אדעתיה:

תי"ט ד"ה יגדור וכו' - נשברו וכו'. ולכן פירש הרמב"ם שעלעלה מלשון צלע, שתרגומו עילעא. ומצינו לו חבר בלשון הברייתא דחולין דכ"ב ע"ב, מאימתי בני יונה כשרין משיעלעו, ופירשו [בגמרא], מכי שמיט גדפייהו ומוציאים דם. וגם שם פי' תוס' מלשון צלע, ור"ל משמט ויעקר צלע שלהם, שזה טבע פועל הכבד לשמש בהפך הפעולה, כמו (במדבר ד,יג) ודשנו את המזבח, וזולתו, והכוונה שבכח הרוח נשמטו הפארות מחיבורם בנוף הגפן, ועיין עוד בסמוך:

על התבואה חמיר וכו'. טפי חמיר לן קושייתו, דאטו לא שני ליה בין אונס לרצון, דסיכוך האוסר הוא הנעשה ברצונו ונטיית התבואה ממילא אתייה, ומשום הכי תנן מחזיר ואינו מקדש הא אם לא החזירו מקדש, הא למה הדבר דומה לדתנן לעיל (פ"ו מ"ד), ואם הלך החדש יחזירנו, ואם תימצי לומר כפירוש הר"ב שאפילו לא החזיר אינו מקדש, ומחלק בין נטיית העלין תחת הגפן לבין עמידת עיקרן, הרי החילוק גדול לתרץ תמיהת התי"ט, ומינה דנחלק ממילא בין רישא דתני יגדור לסיפא דתנן יחזיר, כי הרוח עלעלה על גב התבואה ממש, ולכן יגדור מיד, ואם לא גדר ובלי אונס פשיטא דאסור, אבל בסיפא דנטו העלין די לו בחזרה. אך לענ"ד דהרמב"ם לא סבירא ליה כך, דאם כן לא היה נמנע מלהזכיר חילוק זה. ומה שכתב התי"ט דלא הזכירו משום דממילא משתמע, תינח בדין החזרה דנלמוד אותו מההיא דלעיל אם הלך החדש יחזירו, אבל דיוק הר"ב דאם לא החזיר אינו מקדש אי סבירא ליה כוותיה לא הוה שתיק. ועוד דאם כן הו"ל מחלוקת גדול בין (תוספתא פ"ד מ"ז) בן עזאי דתני יספר אפילו מה שנטה מעצמו, ובין רבי עקיבא דאמר יחזיר דמתיר אפילו לא יחזור, דמתניתין כוותיה ודאי:

תוכן העניינים

קול הרמז זרעים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה