אור ברסלב
קול הרמז זרעים כלאים › פרק ז משנה ג

קול הרמז זרעים· רבי משה זכות

כלאים · פרק ז משנה ג

פרק ז משנה ב

מותר חרבן. הא דלא תני קרחת הכרם, משום דאיירי דאין שם אלא חמש עשרה אמות כדפי' הר"ב, וסתם קרחת יש בה שש עשרה אמה כדתנן ריש פ"ד:

ועבודת הגפן. לא תני אמה שבגפן, משום דפליגי לעיל ריש פ"ד בכמה היא עבודת הגפן, אבל בכרם הוא ארבע אמות לכולי עלמא:

תי"ט ד"ה הרי זה וכו' - דמדלא כתב כלאים וכו'. הוצרך לזה משום דכלאים איצטריך לגופיה, אבל לא דק היטב, דאי כתב כלאים

בכרמך הוה אמינא דחייב בזרוע חטה ושעורה אצל הגפן הנטועה כבר, ולהכי איצטריך לא תזרע כרמך, לומר שעיקר האיסור כשגם הכרם שייך בו זריעה דהיינו חרצן. מיהו סיומא דדיוקא הכי מסתברא, דמדלא הקדים כלאים לכרם לא תזרע כלאים כרמך נפקא ליה. ואין להקשות ממ"ש הרמב"ם פ"ג הי"ח, והביאו התי"ט לעיל פ"ב מ"ח, דבכלאי זרעים אינו חייב אלא הזורע בשדהו דוקא, מדכתיב שדך לא תזרע כלאים, ולא נאמר הארץ לא תזרע כלאים, דשאני התם דהתחיל במיעט, ואי הוה בעי לאסור גם לאחר הו"ל למימר הארץ, אבל בכאן קדם האיסור כולל ואמר לא תזרע. ועוד י"ל דמ"ש הרמב"ם פ"ג הנ"ל, הוא לפי מסקנת דדינא, דה"נ קי"ל כרבי יוסי ורבי עקיבא דאין אדם מקדש דבר שאינו שלו, והיינו משום דכתיב כרמך ולא כרם אחר כדכתב הר"ב, והוא הדין בכלאי זרעים דכתיב שדך ולא שדה אחר:

תוכן העניינים

קול הרמז זרעים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה