קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
כלאים · פרק ו משנה ד
תי"ט ד"ה ואם וכו' - ויש לומר דלעיל אסור וכו'. מלאכה שאינה צריכה לגופה היא זו דפשיטא הוא, דהא תנן אסור וכן המדלה וכו', ומה גם שלא תיקן עיקר הקושיא, דמדכתב הר"ב יזרע המותר, משמע דאם כבר נזרע אסור. אבל באמת הר"ב הוכרח לכל מה שפירש לפי טבע לשון המשנה. חדא דהא אסור דתנן לעיל ר"ל אסור לזרוע אפילו בלא הלך החדש אסור. ועוד דמקדים לומר ואם הביא לא קדש ואחר כך תנן ואם הלך החדש אסור, מוכח דבנזרע איירי, אבל בכאן דקדים מותר להביא וכו' ואחר כך אמר ואם הלך, משמע דמיירי בעומד להביאו ועדיין לא הובא. וליכא למידק הא אם נזרע כבר אסור, דאם כן מאי בין אילן סרק לאילן מאכל, דאין לומר דאיכא בינייהו דמותר להביא, דלמה יתיר לו להביא אם בהלך יאסר. ומ"ש התי"ט מדברי הרמב"ם לא שייך להכא, דהתם מעיקרא דדינא קאי, ודרכו ז"ל לפרש ודרך תנא לקצר:
ד"ה והשאר וכו' - ולהרמב"ם וכו'. חלילה לתלות בוקי סריקי בפומא דמרן, חדא שלמה לא הורהו דין זה בפעם הראשונה בתאנה דהוה רבותא טפי. ועוד דאם כן צ"ל דאישתמיטתיה להרמב"ם התוספתא, ואילו נתן התי"ט דעתו על מה שפירש הרמב"ם לא התלה בו סברא זו, שהרמב"ם כתב וז"ל, ואסור לו מה שנזרע תחת הקורה ההיא ואף על פי שהענפים על מקצתם מפני שהם אפיפירות והתיר לו לזרוע תחת שאר הקורות היוצאות מגוף שקמה מפני שהוא אילן מאכל, ע"כ. שהבקי בלשונו ז"ל ובקוצר דרכו בפירושו, נמצא כל מה שכתב בזה ליתור נפיש אחר שכבר פירש הצריך בבבא דתאנה, אלא שודאי שאני ליה בין רישא לסיפא, והטעם הוא שסתם: סדן של שקמה עומדת לקורות. ולכן אם הדלה את הגפן אפילו על מקצת קורה אמרינן דבטלה לגבי הגפן מפני שהיא אפיפירות, ר"ל קורה זו, אבל בשאר אילנות לא נאמר כן, דשאני הבד שמזכיר הרמב"ם בחיבורו (פ"ו הי"ב), שהוא קטן מקורה מאד ומסתמא נמשכת על כל הבד הגפן המדלה, אבל הקורה שהיא ארוכה וגדולה אם היינו דנין אותה כשאר אילני פירות היה מותר מה שלא הודלה עליה, אלא מפני שהיא אפיפורות לכן מחמיר בה כאילן סרק אף שאר הקורות כיון שהם גדולות ורחבות, וגם דסוף סוף עושות פירות לכן נתן בהם דין אילן פירות, אבל משום דסתמן לקורות לכן מטא בה מטעם שהן כל אחת ואחת כאילן בפני עצמו, וכלומר דאית בהו תרי לטיבותא, פירות ורחבות ומובדלות זו מזו, דאין לומר דבטלין לגבי אותה גפן שאינה יכולה להמשך עליהם. וראיה לדבר מה דמסיימים בתוספתא (פ"ד מ"ד), רבי ישמעאל בן אלעזר אומר אם היה מפציע [פי' ענף או בד מפצל] בין קורה לחברתה כאילו הוא אילן אחד. וטעמו משום דמצינן גפן ממשך דרך המפציע על שאר הקורות כנ"ל, ופשוטה של משנה דהכי חילוק בין התאנה לסדן של שקמה ואין ראיה נגד זה מפסק דין של הרמב"ם הנ"ל בחיבורו, דלא מפליג בין כל אילן עושה פירות, ופסק כת"ק, ועיין בסמוך: