קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
כלאים · פרק ו משנה א
בצד הגדר. אפילו שקדם הגדר לגפנים, וכל שכן אם בנה הגדר אחר הנטיעה:
שהוא גבוה עשרה טפחים. תני שהוא, לאפוקי שלא יגביה הגפנים
בסמיכת כלונסאות, אלא צריך שגוף הגדר יהיה גבוה עשרה, וכן
החריץ בעומק. אי נמי נראה לי דאשמועינן דאם היה גבוה עשרה אף על פי שנתמעט קצת מכל מקום עריס הוא, וזה נראה מדכתב הרמב"ם (פ"ב ה"ד), נהרס הגדר ונסתם החריץ, דוקא נהרס מידי דהוה אכנף שנתמעט בציצית, וזה דיוק שהוא, כלומר הוא ולא אחר כך גורם דין עריס, שאם עכשו גבהו עשרה די בכך:
הרע"ב ד"ה מן הגדר ולשדה, - כגון אם היו הגפנים וכו'. כן כתב הש"ר דמתניתין איירי דווקא בהכי בבא לזרוע מאחורי הגדר, וצריך לדעת מנא ליה הא, ולמה לא פירש המשנה כוללת דבית שמאי אזלי בתר הגפנים ובית הלל בתר הגדר. וי"ל דמן הירושלמי הוכיחו כן, משום דאמרו שם לפי גרסת ר"ש והכסף משנה וז"ל, מה ביניהון היו שם שתי אמות מאן דאמר מעיקר גפנים מושחין אינו אסור אלא שתי אמות מאן דאמר מעיקר גדר מושחין אסור עוד שתי אמות אחרים, ע"כ. וזהו הכרחם דמשמע שמצד הגפנים מרחיקים מן הגפנים לכולי עלמא, וכן כתב הרמב"ם בחיבורו (פ"ח ה"ג). וקשה ומנלן לירושלמי דתפסיה חוטרא בתרי רישי ומה טעם יש בזה. ונראה לי דשמעינן להו לבית הלל לעיל פ"ד מ"ה, דאינו כרם עד שיהיו שם שתי שורות, ואם כן השתא דחזינן הכא דחשיבי לגדר כעיקר הגפנים, הוי ליה כאילו שתי שורות ממש הן ומודדין ארבע אמות מכל צד. ונראה דבהכי דייקא מתניתין דלא תנן מעיקר הגפנים ותו לא, אלא תני לשדה, ומשום דמתניתין מתנייה משום בית הלל כדכתיבנא בגליון, ולבית הלל אתי שפיר להזכיר שם שדה, משום בזורע מאחר הגדר עסקינן, ושפיר קרי ליה שדה, דלצד האחר יש הגפנים, ודו"ק:
תי"ט ד"ה ובית הלל אומרים וכו' - די"ל דשאני וכו'. טעם זה פירש הרמב"ם גופיה בפירוש המשנה וז"ל, ובית הלל אומרים שמדות
הארבע אמות הוא מעיקר הגדר או החריץ אחר ששריגי אותן הגפנים מתפשטים עליו וכאילו הגדרות הם עקרי אותם הגפנים וכו'. והנה טעם זה לא יכחישם הראב"ד, ולא קשיא מידי מה שהקשה עליו הכסף משנה, שלעולם סבירא ליה שאם בא לזרוע מצד הפנימי שהגפנים מתפשטים ועולים בשריגיהם אז חשבינן עיקר הגדר, מפני שהכל מכוסה ונראה לעין שיש עוד עיקרי גפנים אחרות בין הגפנים לכותל ושאלו מסתעפים זה בזה. אבל עיקר תלונות של הראב"ד הוא בבא לזרוע מאחורי הגדר ששם נראית הפסקתו להדיא, ואמנם מחלוקתו עם הרמב"ם תלוים בשינוי הגירסאות כדכתב שם הכסף משנה:
תירץ הכסף משנה וכו'. לא צרכינן להכי, חדא דאינה קולא אלא מצד אחד, דהיינו מאחורי הכותל דלא מרחיקים ממנו אלא מן הגפנים וזו קולא היא, אבל מצד הגפנים שוו לבית הלל דמרחיקים מן העיקרים ארבע אמות, והוא פשוט דקולא זו דבית שמאי נפק להו מחומרייהו דמחמירי לעיל פ"ד מ"ה, דסברי בית שמאי דשורה של הגפנים הויא כרם, ולא מטא בכאן מטעם עריס, וכן אמרו בירושלמי, דמתניתין מתנייא משום בית הלל, ודוקא עריס חשיב להו ככרם, ולכן אין לשנות משנה זו בעדיות דקולא דבית שמאי עיקרה לחומרא: