אור ברסלב
קול הרמז זרעים כלאים › פרק ד משנה ג

קול הרמז זרעים· רבי משה זכות

כלאים · פרק ד משנה ג

פרק ד משנה ב

הרע"ב ד"ה ואיזהו מחול וכו' - שאין שורות הכרמים וכו'. אלא כעין ד', ובהכי דייקא דלא אמר בין או בתוך הכרמים אלא שני הכרמים. ואי לאו דמסתפינא אמינא דאין זה פירוש הירושלמי דקאמר התם (ה"א יט,ב), דאיירי שאין הכרתים מכוונים, וכרתים היינו הגזעים, ופי' בכרם הנטוע ערבוביא, דהיינו שאין הגזעים מכוונים, והכי פי' משנה דכרם דערבובייא, ולישנא דכורתים בירושלמי עצמו, וטעמו שכן יש ריחוק יותר מגזע כרם זה לעומת האויר של כרם שכנגדו, ואי לא תימא הכי אמאי נקט הירושלמי כורתים הו"ל למימר אין הכרמים, וגם לישנא דמכוונים לא משמע כן:

תי"ט ד"ה איזהו גדר וכו'. הר"ש אזיל לשיטת הרמב"ם שפירש וז"ל, איזהו גדר ר"ל הגדר המפריש בין הכרם לזולתו עד שיוכל להניח הזרע לצד גדר זה מכאן והכרם מצד אחר שהגדרות יפרישו ביניהם אבל אמרו בגמרא רבן גמליאל ובית דינו התקינו שיהיו מרחיקים ארבע אמות מן הגפנים לגדר. וחריץ הוא חפירה והוא גם כן מפריש ומותר לזרוע על שפתו ולנטוע על השפה האחרת בלא מרחק, ע"כ. וכוונתו לתת שייכות לגדר וחריץ במתניתין, דכייל תנא כל מיני הפסקות בין בקרקע שוה בין בהפסק גובה ועומק, וכל המשנה בדרך זו אף זו, לא מבעיא הרחק גמור דשתים עשרה אמות אלא אפילו גדר, ולא מבעיא גדר הגבוה אלא אפילו חריץ העמוק, ולא מבעיא גדר אלא מחיצת קנים ואפילו אין בין קנה לחבירו שלשה טפחים, וכן כתב הרמב"ם פ"ז הט"ו, גדר שהוא גבוה וכו' אפילו מחיצת הקנים וכו'. ונראה לי דבמחיצה בעינן נמי גבוה עשרה:

אגב שהזכירו וכו'. ולעד"נ דהוצרך לפרשו משום רחב דסיפא, דבהכי אתי שפיר הא דלעיל, דבין כרם לגדר בעינן שש עשרה אמות, דארבע הם לתיקון הכותל כדפי' הר"ב, דאי בגדר לא צריך כל כך לתיקונו:

תוכן העניינים

קול הרמז זרעים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה