קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
כלאים · פרק א משנה ט
הטומן. דוקא הטומן אבל במכוין לנטיעה חושש משום כולם, תוס' דשבת ד"נ ע"ב (סד"ה הטומן):
מקצת עלין. רב האי גאון גריס אם היו מקצתן מגולין, וקאי אאמהות עצמן, ועיין בתוס' דשבת הנ"ל:
הרע"ב ד"ה עד וכו' - לא תזרע כלאים וכו'. פי' שני גרעינין שיהיו שניהם כלאים עם הזרע האחר, או גרעין אחד שיהיו לו כלאים שני
האחרים. ולפי זה בבא דסיפא רבותא היא, שהרי אין בכל אחד שהספיק להיות כלאים שהם אחד אחד:
תי"ט ד"ה לפת וכו' - והראב"ד וכו'. נראה דמתניתין אליבא דרבי חייא (בירושלמי ה"ט) דייקא, דלא בעיא שתי אגודות, אלא אפילו לפת אחד ואגודה דצנונות אינו כלאים לא עם הגפן ולא זה בזה, כיון דחדא באגודה ולאו דרך שתילה:
ד"ה אם וכו' - דאילו לכלאים וכו'. לשונו מכוון שהר"ש כתב דלענין שבת דווקא בעינן מגולים, ולאידך תלתא לרבותא נקט מגולין דאינו דרך שתילה וכל שכן מכוסין דאינו דרך שתילה דלא הוי כלאים, אלא דקאי אמאי דקאמר אם היו דזה דוקא אשבת:
ד"ה ולא וכו'. הר"ב אזיל בשיטת רש"י רביה, וכן כתב בשבת דנ"א ע"א, ובעירובין דע"ז ע"א. ועוד דלא משום מעשרות, משמע דאין שום חיוב במעשר:
ד"ה שני וכו' - אבל וכו'. הר"ש טען חטים והתי"ט השיבו בשעורים, שהקושיא אינה על שדך לא תזרע אלא על (כרמך), (דברים כב,ט) לא תזרע כרמך כלאים, דבהמתך דומיא דכרמך, דכבר יש בה כח הזריעה מצד שלה דומיא דכרמך דיש בו כבר החרצן. והקשה הש"ר דאמאי לא בעינן תרי כלאים בהדי בהמה כדבעינן גבי כרם, אבל משדך לא קשיא מידי, דכל קרקע מקרי שדה אפילו בלא זרע. ולפי זה תירוץ ראשון דתי"ט אינו כלום, דבעינן לחלק בין כרם לבהמה, אבל תירוץ השני נראה שיש לו פני הראות, ואף על גב דאיכא למדחי דהאי כדאיתא והאי כדאיתא, ולעולם אימא דבעינן שני מינים בבהמה בזה אחר זה, וי"ל דילפינן מכלאי בהמה דנהגה דלא בעי אלא שני מינים לבד. ועוד י"ל ועיקר דבסוטה דמ"ב ע"ב גבי (שמו"א יז) גלית, דהוה בר מאה פאפי וחד נאנאי, כתב רש"י דאין ולד מתהווה משני בני אדם, אלא דערפה זנתה עם מאה אנשים ומאחד מהם בא גלית. ולפי זה יש חילוק גדול בבהמה, דאף דירביעו שניים אין הנקבה מתעברת כי אם מאחד, אין לומר דניבעי תרי להרבעה, ואפילו למ"ש התוס' (שם ד"ה מאה) משם הירושלמי, דקודם שנסרח הזרע מתעברת משניים, אפילו הכי י"ל דהיינו כשהם ממין אחד כגון אנשים או שתי בהמות ממין אחד, אבל משני מינין מודו כולי עלמא דלא מתעברת והסברא מכריעתו. ובזה אתי שפיר מה שאמר הכתוב, (יז,מג) הכלב אנכי, שאמר גלית לדוד, וכלומר אפילו סבירא לך דאשה מתעברת מכמה אנשים מכל מקום אותו נאנאי שבא על אמו ודאי דלא קלטה ממנו, שהרי אין בו דמיון כלב, ודו"ק:
ד"ה רבי יהודה אומר וכו' - בפירוש שהזכרתי וכו'. והש"ר כתב כן וממנו למדו אותו הפירוש והתי"ט לא דק, דהש"ר כתב עוד לפלוגתא דרבי יהודה ורבנן, דמר סבר אין זריעה פחות משלשה מינים ומר סבר משני מינים נמי הוו זריעה, ואהא כתב דהכי נמי פליגי גבי תכיפות, אבל לפי טעם הנזכר דשדה בזריעה הוא, לא נגע אותה פלוגתא דתכיפות ולא פגע: