קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
כלאים · פרק א משנה ז
תי"ט ד"ה אין וכו' - היינו דוקא וכו'. ומזל"ן דלאסור כל אילן המשונה מחבירו כגון אילן סרק בשל מאכל וכדכתב הר"ב, וכן לאיתויי
פלוגתא דרבי יהודה לירק באילן. ומ"ש התי"ט לא נהירא, דכלאי אילן נפקי לן, (ויקרא יט,יט) משדך לא תזרע כלאים בהמתך לא תרביע כלאים, ואמרינן בפ"ק דקדושין (לט,א), מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה, וכי תימא דהוה אמינא דהא והא איתיה, אם כן עד היום נימא הכי ואיך הצילנו התנא מן הטעות, אלא ודאי כדכתיבנא:
ד"ה רבי יהודה מתיר וכו' - שהביאו הר"ש וכו'. ר"ל דמשום הכי הזכירו הר"ש למיהב טעמא לרבי יהודה:
מעי פי' זרע. כדתנן בעדיות (פ"ג מ"ג), מעי אבטיח:
זה בצד זה וכו'. כתב בעל מוסף הערוך בערך מלפפון, שקשה להלום דברי הירושלמי שהרי אין מעה של אבטיח מתאחה עם מעי של תפוח, ע"כ. ואם הוא ראה כן במוחש אולי נשתנה הטבע כעין דכתבו התוס' גבי הרפואות שנמצאו בתלמוד והשתא לא מועילין: