קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
חלה · פרק א משנה ט
ועולין באחד ומאה. עיין פרק ב' דערלה משנה א' טעמא דמילתא. ועולין ר"ל עולין מאיסור להיתר, ולא תני בטלין משום דצריך
להעלות אחד מהן וליתנו לכהן שהוא שלו:
הרע"ב ד"ה והן וכו' - וליקח בהן עבדים וקרקעות וכו'. הכי תנן בשלהי בכורים. אבל רש"י כתב בבבא מציעא נ"ג א' דנכסי כהן הן לקדש בו את האשה מה שאין כן במעשר דמתניתין רבי מאיר היא דסבר ממון גבוה. והוכרח לפרש כן לאפוקי ממה שכתב שם התוס' (ד"ה והן), דמתניתין מצי אתיא כרבי יהודה נמי דסבר ממון בעלים. ודוקא עבדים וקרקעות ובהמה לא נקנית במעשר בהמה אבל בגדים נקנים משום דהוו הנאת הגוף. וקשה לרש"י דגם נשואי אשה הנאת הגוף הן כדאמרינן גבי (מגילה יג,א) אסתר שנשאת בטבת וכו', ולרבי יהודה יהיה מותר לקדש אשה במעשר בהמה וזה לא כמתניתין דנכסי כהן משמע לכל מילי, ודו"ק:
תי"ט ד"ה ואסורין וכו' - וצריך לומר מתניתין וכו'. תימה דרישא דמתניתין תנן חייבים עליהם מיתה וחומש ואיך תהוי פליגא אר' יוחנן דאיהו לא סבירא ליה דמתניתין לצדדים קתני כמו שכתב הר"ב, ואדרבה הא קמ"ל ר' יוחנן דמתניתין איירי בזרים ולא בכהנים, אלא הגירסא נכונה כדגריס הר"ש, מתניתין מסייע לרבי יוחנן דאסורה לזרים פתר לה בפחות מכשיעור דסבירא ליה לר' יוחנן וכו' דחצי שיעור אסור מן התורה, ואפילו גרסינן ואסורים וכו'. והר"ש מעיקרא קאמר מתניתין מסייעא לרבי יוסי דהיינו פשטא דמתניתין, ומאי דתנן אסורים לזרים אחצי שיעור תנייא, אבל לרב לא ניחא אפילו דדחי לתירוצי לצדדין דהוי ליה לאקדומי האיסור ואחר כך עונש, והכי הוה ליה למימר החלה והתרומה אסורין לזרים וחייבים עליהם מיתה וחומש, ולר' יוחנן אתי שפיר: