קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
דמאי · פרק ז משנה ו
הרע"ב ד"ה הראשונה וכו' - של שתיהן. נראה דהיינו אם ירצה להפריש מן השניה על שתיהן מפריש מן השניה על הראשונה, אבל אם
ירצה מפריש מעשר השניה ממקום אחר, דהא לא קבע (בב')[בשניה] כי אם של (הא')[הראשונה]:
ד"ה מעשרותיהן וכו' - פירוש אחר ועיקר וכו'. אבל הרמב"ם סוף פ"ז מזכי שטרא אבי תרי, שמעשר או מזו על זו או (מא')[מאחת] על
ב' [שתיהן]:
תי"ט ד"ה מעשרות - בריש פ"ד וכו'. וצריך להסביר הדבר קצת, ונראה לי דשתי מעשרות הם והם עשרים למאה וסתם תרומה תרי ממאה נמצאת היא בערך מעשר לערך שתי המעשרות:
וכדפירש הר"ב במשנה דלקמן וכו'. במחילה מכבודו אינו כן, אלא שבתוספתא תנא בהדיא שניטלה תרומתן:
ד"ה הראשונה וכו'. נוכל לומר דהא אשמועינן דאף על גב דאין בשניה אלא כדי מעשרות שתיהן ולא ישוייר שום חולין, אפילו הכי חלה עליהם המעשרות, ולאפוקי בבא דסיפא דכתב הרמב"ם (ספ"ז), דאם היתה האחת גדולה מחבירתה מפריש דוקא מזו על זו, משום דאיכא ליה רווחא למעבד הכי דקאמר כלכלה בחבירתה. ולפירוש הכסף משנה שם לא למדנו הרמב"ם כלום:
ד"ה של זו בזו וכו' - אני תמה וכו'. זה אינו מן המתמיהין, דעל כרחך לא קאמר רבי יוסי התם (תמורה פ"ה מ"ד), דאף בגמר דבריו נתפס, אלא משום דסבר האי גברא דאי אמר הרי זו תמורת עולה ושלמים ולא יאמר תמורה ושלמים תיהוי קדושה ולא קריבה וכדאמרינן התם, אבל הכא דהוה מצי למימר בבבא דסיפא שתיהן בבת אחת וקאמר של זו בזו ושל זו בזו אף רבי יוסי מודה דתפוס לשון ראשון. והא דאמרו בירושלמי דרבי מאיר היא, לאו לאפוקי מדרבי יוסי קאמר, אלא לאשמועינן טעמא דמתניתין דהיא משום דתפוס לשון ראשון. והזכיר רבי מאיר משום דאיהו בעל סברא זו. אי נמי יש לומר דהא דקאמר דרבי מאיר היא קאי אמאי דקאמר התם דאשניה עובר בעשה ולא תעשה וכלומר דלוקה, וכדאמר רבי אלעזר בתמורה כדמייתי התי"ט לעיל, והיינו לרבי מאיר דלית ליה בגמר דבריו אדם נתפס ולוקה, מה שאין כן לרבי יוסי דהוי ספק שמא לכך נתכוין בתחילה, דהוי ליה כבבא דסיפא דמותר להפריש מאחת על שניה וכדכתב הר"ב בפירושו דקאמר דהוא עיקר: