קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
דמאי · פרק ו משנה ה
תי"ט ד"ה כשם וכו' - שזהו לשונו וכו'. אין צריך לומר זו דבפירוש דבר הר"ב, לא קבל קרקע אלא אילנות ורבנן לא עבדי זיתים וכו', זיתים דוקא דמשני ולא כתב אילנות כדפתח ברישא, משמע דדוקא חשיבות דשמן הוא כדכתב הרמב"ם, ותו דלא הו"ל להר"ב לומר אלא דהכא לא קבל קרקע אלא אילנות ותו לא:
ד"ה למחצית וכו' - היינו לעיסקא וכו'. ורבותא היא לא מבעיא כשישראל עשאן שמן אלא אפילו כשהכהן כבר השמן עשוי בידו, דסלקא דעתך אמינא שהקנהו זכות גם במעשר ליתנם למי שירצה, קמ"ל שהם לבעלים. ומה שאמרתי שמסר לו השמן לא שהכהן עשאו שמן אלא שאמר לו אחרי היותו שמן הרי הוא בידך לעיסקא: