אור ברסלב
קול הרמז זרעים דמאי › פרק ד משנה א

קול הרמז זרעים· רבי משה זכות

דמאי · פרק ד משנה א

פרק ג משנה ו

ממי שאינו. פי' לא מבעיא מסתם עם הארץ דנאמן בשבת דאיכא תרתי לטיבותא, חדא דרוב עמי הארץ מעשרים ותו דאימת שבת עליו, אלא אפילו החשוד ממש שיודעים שאינו מעשר אפילו הכי נאמן:

בשבת. הוא הדין ביו"ט, תוספתא דדמאי (פ"ה מ"א), וכן כתב הרמב"ם (פי"ב ה"ב):

לא מצאו. האי בבא איצטריכא משום סיפא, דסלקא דעתך אמינא הואיל דאיכא טעמא דאימת שבת והאי לאו דיליה ליהמניה אף לאכול בחול קמ"ל:

אף בחול. לפי' הרמב"ם צריך לומר דקתני האי הכא, משום דאף החול אימת דימוע עליו, אף לא דייקי משום דאין השאלה כי אם על הדימוע ולא שייך לדרישא, אבל לרש"י (חולין עה,ב ד"ה אף בחול) והראב"ד (פי"ב ה"ד) דייק שפיר, משום דשואלו היינו על הדמאי אם קדם לתקנו: תי"ט ד"ה מוצאי שבת וכו' - על הכל וכו'. ובהכי דייקא מתניתין דלא תני עד שיעשרנו, ומשום הכי לא קתני חשיכה מוצאי שבת אסור,

דודאי אסור עד שיתקן. אבל אכתי קשה דלתני חשיכה מוצאי שבת יעשר. ונראה לי דקמ"ל דאף על גב דנאמן לשבת היינו לשבת זו דווקא, אבל אם שכח עוד לשבת שניה לא יאכל עד שיעשר, והוי ליה כמתניתין דהמדיר דלקמן (מ"ב), ואחר כך מצאתי כך בתוספתא (פ"ה ה"א) בפירוש:

אבל בחול וכו'. ועוד י"ל דאם תועיל לו שאלת שבת אף לחול אם כן הכל ימתינו עד שבת וישאלום ובטלה תורת דמאי. ודייק דתני ושואלו, כלומר בדיעבד אבל לכתחילה אין רוח חכמים נוחה הימנו. והיינו נמי בשכח ודאי אבל לא במשכיח את עצמו בכוונה לשאלו בשבת. ובירושלמי מצאתי וז"ל, ואם אימת שבת עליו. ונראה דר"ל דהאי חזקה דאימת שבת לא אלימא כולי האי, וכיון דאיכא דמשקרי דיו שנתיר לו בשבת:

ד"ה שואלו וכו' - תיקנה וכו'. פי' שקודם נפילה זו קדם ותיקן הדמאי הזה שלא היה עוד דמאי:

דימוע עליו. ר"ל שאם הוא לא קדם לתקנו היה זה דימוע ודאי ואימתו נופלת עליו:

תוכן העניינים

קול הרמז זרעים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה