אור ברסלב
קול הרמז זרעים דמאי › פרק ג משנה ה

קול הרמז זרעים· רבי משה זכות

דמאי · פרק ג משנה ה

פרק ג משנה ד

תי"ט ד"ה אין וכו' - ובזה מתיישב וכו'. לא שת לבו התי"ט לקושיא אחרת שהקשו התוס' (חולין ו,ב ד"ה התם) על רש"י, והיא דאמאי דאמרינן התם פונדקית מוריא ואמרה בר בי רב ליכול חמימא ואנא איכול קרירא, פי' רש"י שמורה הוראת היתר לטובה אני מתכוונת כדי שיאכל בר בי רב חם, והקשו התוס' דלשון מוריא משמע מורא היתר לעצמה לעכב משלו, ופירש בלשון תמיהה. ובאמת דתואר בר בי רב אתי שפיר לרש"י, שמפני היותו תלמיד חכם היא רוצה להיטיב עמו, ומכל מקום צריכה להוראת היתר להחליף לו שלו בלתי רשותו דשמא ניחא ליה בקר יותר מבחם:

ורש"י והר"ב פירשו וכו'. בא לחלוק עלינו את הירושלמי דמנא לן דגמרא לא סבירא ליה דדוקא רבי יוסי יודה לרבן שמעון בן גמליאל, משום דהתם גזלה גמורה והכא חילוף גרידא, ומינה דרבן שמעון בן גמליאל לא יודה לרבי יוסי, וכל שכן דאיכא טעמא דאין חבר מוציא מידו דבר שאינו מתוקן. אבל תמהתי על התי"ט שנכנס בכי טוב להציל את רש"י ולומר דהיכא דהוו רמאין דאין אנו אחראין להם אף לרבנן, ומדוע רפו ידיו מהא דירושלמי לומר דסבירא ליה כתוס', דלמא הכי קאמר אין דרך חבר להיות מוציא וכו' בכהאי גוונא דמתניתין דלטובה מתכוונת, אבל בעלמא ברמאין ודאי אין אנו אחראין, וראיה לזו דאין חילוק מהכא להתם כי אם שכאן מוציא מתחת ידו והתם לא שאינו נותנו בידיו, אם כן למה מודה דמציינים בשביעית הא אינו נותנו בידיו, אלא ודאי שמ"ש אין חבר מוציא היינו כי הכא דלטובה מתכוונת ואין להחטיאה, וגם כן מתניתין לעיל (מ"ב) דחוזם עלי הירק, לא ספי ליה בידים ואף על פי כן מעשר:

תוכן העניינים

קול הרמז זרעים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה