אור ברסלב
קול הרמז זרעים דמאי › פרק א משנה א

קול הרמז זרעים· רבי משה זכות

דמאי · פרק א משנה א

דמאי

פתיחה:

העניים דמאי. דאם לא כן הו"ל לסדריה בתר מעשרות:

משנה א:

כל זה הפרק איירי בקולי דמאי, ומשום דעיקר הדמאי מדרבנן הקלו בו כולי האי, ולכן הקדים למיתני הקולות:

בנות שוח. תאנים רעות, ונקראו כן מפני שגורמים שוחה לאדם וכו' שתולין הקלקלה במקולקל, כן כתב הש"ר:

הרע"ב ד"ה הקלין וכו' - לפי שהיא במיתה וכו'. נראה דדוקא משום דאיכא תרתי מיתה ושיעור קטן, לאפוקי תרומת מעשר דאף על גב

דגם היא במיתה יש לה שיעור. אי נמי יכול להיות שהעמי הארץ היו חושבים שאין חיוב בתרומת מעשר אלא כשהופרש המעשר או שהיה חובה ללוי:

שחטה אחת וכו'. ואם תאמר והרי מדרבנן יש לה שיעור, ומאי שנא דלא העמידו דבריהם בשיעור התרומה והעמידו בענין כוללות הפירות, שכן דמאי נוהג אפילו בפירות שאין בהם חיוב מן התורה שאינם כי אם דגן תירוש ויצהר. וי"ל דכיון דמן התורה מותר בחטה אחת לא רצו להחמיר יותר, אבל בשאר פירות דפטירי מן התורה והם גזרו בהם, אם יקלו בהם בדמאי תשכח גזרתם או לפחות תתבזה:

תי"ט ד"ה דמאי וכו' - וכתבו התוס' וכו'. ועוד נראה לי דגם בזה תיקנו קצת לעמי הארץ, דאין ספק דפירות עמי הארץ הוו זולים טפי מדחבר, שהרי לוקח אותם צריך להפריש מעשר שני ותרומת מעשר, ובזה שמא יחזרו עמי הארץ לתקן הכל שיאמרו מאי אהניא לן דלא נפריש והלא גם במכירה יגרעו לנו הלוקחים:

ד"ה והחומץ וכו' - לא קשיא ולא מידי וכו'. אפילו בלא תירוציו קושיא ליתא, דכל הארצות כשרות ליין כדתנן פ"ח דמנחות (עיי"ש בתוס' פג,ב), וכמה פעמים יארע דלא הספיק מיהודה לנסכי שנה או שקדמו ממקום אחר להביאם לגזברי צבור:

דאין סומכים וכו'. דאפילו קרא לא סמיך אניסא, מדכתב בדישון המזבח ושמו לאוסרו בהנאה ולהטעינו גניזה, כן כתב התוס' פ"ק דיומא (כא,א ד"ה נבלעין):

הפקר וכו'. פי' לא שהיו מפקירים אותם בדין הפקר דאם כן אפילו ודאי פטור, אלא ר"ל מתוך שלא היו מחשיבים אותו היה הפקר לכל החפץ בו:

ד"ה והכסבר, - מדאפסיק וכו'. אין זה הכרח דמלת שביהודה ר"ל שיהיה מן החומץ הנעשה שם שהיה מן הסתם מן התמד, לאפוקי אם יהיה שם איזה מין חומץ שנעשה ממשקה אחר כגון משכר של חטים וכיוצא. וגם מה שכתב שהרמב"ם (הל' מעשר פי"ג ה"א) כ"כ לא נראה, חדא דירושלמי דמביא בסמוך קשה עליו. ועוד משנה שלימה שנינו בפ"ד דמעשרות מ"ה, כסבר שזרעו לזרע ירקה פטור וכו', והרי בפירוש שתמיד הזרע חייב. אלא נראה לי דלא נקט הרמב"ם הנהו בפי"ג בדווקא במתניתין אלא לדוגמא, דהכי דייק בלישנא פירות שחזקתן מן ההפקר כגון השיתין והרימין וכו', ואיירי במקום שחזקתן מן ההפקר, תדע שהרי לא הזכיר הני דביהודה. ועוד שאחר כך כתב (ה"ב) החומץ הבא מן התמדים פטור מן הדמאי, משנתינו היה לה לחלק בין יהודה לשאר ארצות:

תוכן העניינים

קול הרמז זרעים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה