אור ברסלב
קול הרמז זרעים ברכות › פרק ט משנה ה

קול הרמז זרעים· רבי משה זכות

ברכות · פרק ט משנה ה

פרק ט משנה ד

מאדך. פי' הראשון דמאדך למי שמחבב ממונו יותר מגופו, פי' השני למחבב גופו יותר:

תי"ט ד"ה וביצר רע. מזל"ן דביצר רע קרי כל הדברים שבאים מחמת יצר הרע, כדאמרינן בב"ר (ט,ז), טוב מאד זו יצה"ר שאלמלא הוא לא היה אדם נושא אשה וכו', וקמ"ל שכל אותם הדברים יעשה לשם שמים: תי"ט ד"ה לא יקל וכו' - במקלו כו'. א"נ משום דבעי למיתני שלא יכנס להר הבית וכו' ובפודנתו, דהיינו כיס מעות דלא יחבב ממונו לפני השם, מש"ה תני כל הני. ואפילו אפודנתו בגד לזיעה, קמ"ל דאעפ"י שמצטער בזיעה יחבב את השם יותר מגופו ה"ה מקלו ומנעלו. וקפנדריא ורקיקה, שבכל אלו יש צער לאדם, ואפ"ה חייב לאהוב את ה' בכל נפשו, שאם יסתכן גופו נאמן הוא בעל מלאכתו או להצילו בעוה"ז או ליתן שכרו בעוה"ב. ולכן תקנו לומר, מן העולם ועד העולם, שהסוברים שאין עולם כי אם זו לא יסכנו עצמם. ותקנת שאלת שלום בשם, נראה לי שהיתה אחר קלקול המינים שבתתם שלום ודאי יכוונו לעכו"ם, והו"ל כאותה ששנינו לעיל (פ"ח מ"ח), אין עונין אמן אחר הכותי וכו', ובהא אתי שפיר פסוק (תהלים קיט,קכו) עת לעשות לה', והטעם דהו"א דדוקא גברא כבועז שרי ליה בהכי משום דודאי שהיה מזכיר השם בקדושה ובמקום טהרה, אבל לכו"ע דלא זריזין הם אמרינן דאסור, דהא בלי ספק ההיא דבועז לא נתפשט בישראל ואם נתפשט ביטלו באיזה זמן דאל"כ מה התקינו, אלא ודאי בטלו וחזרו ויסדוה. ובהכי אתי שפיר קרא (משלי כג,כב) דאל תבוז כי זקנה אמך, דר"ל שלא יבוז לתקנות קדמוניות, כדכתב הרמב"ם ומייתי לה בסמוך, ולא תבוז אותם באמרך היו סדר זמנים קודם לכן ועכשו בטלו:

תי"ט ד"ה ואומר וכו' - שישאל בשם וכו'. פי' בפרטות אלא על סתם התקנות ודבועז בכלל:

הרע"ב הפרו תורתך. במאי דכתיבנא לעיל יש לפרש דפסוק זה מרישיה לסיפה מדריש לענין בועז, וה"פ כשהוא עת לעשות לה', כגון לשאול בשלום חבירו שהוא רצונו של מקום כדכתב הר"ב אז הפרו תורתיך, חכמי ישראל הסכימו שיהיה באופן הנראה אסור, דהיינו בהזכרת שם שמים אע"ג דנראה מזלזל בכבודו של מקום, ורבי נתן בא ליתן טעם לחזרת התקנה אחר שנתבטלה ואמר, כשהפרו תורתך דהיינו שיש מינים, אז עת לעשות לה'. לפי' הרמב"ם ל"ג בגי' קצת המשניות הפרו תורתך משום עת לעשות לה':

מסכת פאה:

פתיחה:

כתב הרמב"ם וכו' והיא עדיין בקרקע וכו'. טעם זה נכון להקדמת פאה לחברותיה אבל לא לסמיכתה אחר ברכות. ונראה לי דלא קשיא דעיקר סדר זה זרעים איקרי. א"נ אחר שדבר במה שאדם נותן ליוצרו בהנאותיו מן העולם, התחיל במתנות שצוה לתת לזולתו. ובהכי ניחא, דהא כלאים קדים דהוא בזריעה אלא דאין בו מתנה. ואין להקשות דבכורים קדימי, דאין גמר הנתינה אלא לאחר זמן:

תוכן העניינים

קול הרמז זרעים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה