קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
ברכות · פרק ח משנה ו
הרע"ב ד"ה לא על הנר וכו' - ובשמים וכו' והא דתנן וכו'. וקשה לי דאמאי הפסיק בבא דמתים. ועוד קשה מה צריך לנתינת טעם כיון דרישא איירי (נב,ב) במסיבת עכו"ם. ונראה לי דסיפא איירי אפילו שמכרן עכו"ם לישראל, דכיון דהוו של עכו"ם ואע"ג דבטלינהו, מ"מ מאיסי לדבר מצוה, ועיין ביו"ד קלט,יג. ומינה טעמא רבתא לרישא דאע"ג דהויא סתם מסיבה לא מברכינן עלייהו, דהא אפילו בטלו לה לא מברכינן וכש"כ (בספיקא)[בסיפא], ומש"ה לא סמך בבא בתרייתא לקמייתא משום דגם בה אשמועינן רבותא. ולפי זה אתי שפיר דנקט אין מברכין דמשמע לכתחלה הא דיעבד שפיר דמי, כי היכי דאמרינן שופר של עכו"ם דלא יתקע בו ואם תקע בו יצא, ומפרש ר"ת בפרק לולב הגזול (לב,א ד"ה באשרה), דאיירי בתר ביטולה ומשום מיאוס. ודע שהרמב"ם בפרק כ"ט דהל' שבת הכ"ה, סבר דמה טעם קאי גם אנר, ועיין בהרב המגיד שם:
תי"ט ד"ה על הנר וכו' - שהכותי וכו'. והא דמותר ליהנות ולברך על שאר מלאכות שעשה הכותי בשבת כאפיה וצידה וכיוצא דתיכף
מותרים במוצ"ש, הוי טעמא משום דלא נראית בהם עיקר המלאכה, אבל הכא בנר דולקת נראית המלאכה העיקרית ונמשכת מתחלת התחלתה עד מוצ"ש, משא"כ בשאר מלאכות שכבר פסקו. ב"י (רי"ח)[רסי' שיח]: