קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
ברכות · פרק ז משנה ג
הרע"ב ד"ה אחד עשרה וכו'. ושנאו רבי סתם משום דהכי הלכתא.
ועיין בב"י סי' קצ"ב. ובהכי דייקא מתניתין ד' דלקמן דלא תני מאה אין נחלקים עד שיהיו מאתים, דדוקא עשרה אין נחלקים אבל מאה נחלקים לכמה כתות:
תי"ט בד"ה נברך וכו' - ברכו וכו'. הטעם הוא שבברכה שייכא מלת את, כמד"א (תהלים קלד,ב) וברכו את ה', ולפעמים חסרה המלה הזאת כי די להזכיר הנושא הפעול כגון (שמות י,יב) נטה ידך ודומיו. והיינו טעמא דלא אמרינן נברך למי שאכלנו, כי לא תכון אות הלמ"ד אצל ברכה, ובאמרנו נברך שאכלנו הו"ל כאומר נברך את שאכלנו: