קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
ברכות · פרק ב משנה ה
אם לא עשה מעשה. הא אם לא היה ראוי למעשה, כגון שהיה הוא חולה או היא נדה, חייב:
מעשה וכו'. להרא"ש דפסיק לקמן (סוף פירקין) הלכה כרשב"ג, צריך לפרש האי מעשה כמ"ש התוס' (טז,א ד"ה מעשה), והזכירו התי"ט. ומאי דתנן פטור ר"ל ואינו רשאי לקרות אם אינו אדם גדול כר"ג. ולהרי"ף (סי' נב) והרמב"ם (פ"ד ה"ז) דפסקו כת"ק דרשב"ג, האי פטור פי' אינו חייב אבל רשאי, ומייתי מעשה דר"ג לאפוקי סברת תלמידיו שחשבו פטור ואינו רשאי:
איני שומע לכם. שאני ניכר לכם במעשי ולא תחשבוהו ליוהרא:
שעה אחת. מלקרות בזמנה, דסד"א לבעול ולבתר לקרי:
תי"ט ד"ה בלילה הראשון עד מוצ"ש, - יש לומר דלומר בלילות וכו'. אנן קי"ל דבין בלילה בין ביום פטור, אבל קתני בלילה [הראשון], משום דרשב"ג לא פליג אלא בלילה הראשון דמיחזי כיוהרא, דכו"ע ידעי דלא עבד מעשה:
ד"ה מעשה וכו'. דבריהן צריכים ביאור, דמאי שנא האי דהכא מההוא דפ"ב דסוכה משנה ה' מעשה והביאו וכו', ואמרינן בגמרא (כו,ב), מעשה לסתור, ומשני חסורי מחסרא והכי קתני אם בא להחמיר על עצמו מחמיר, ואם כן הכא נמי נימא בהך דהכא. ונראה דשאני הכא, דמדיוק טעמיה דת"ק שמעינן לה, דטעמא מאי קאמר דפטור משום דטריד הא אי לא הוה טריד מותר, והיינו הא דמעשה בר"ג: